כמי שחוקרת סייבר שנים רבות, כמו גם חודשים בודדים לפני צאת
ספרי "דיני סייבר – ראיות דיגיטליות הלכה למעשה, בין משפט לטכנולוגיה", ראיתי לנכון להציף פעם נוספת אחת הבעיות המרכזיות ברשת האינטרנט היא האנונימיות, קרי זהות פיקטיבית, ו/או פרופילים ברשתות החברתיות חסרי זהות אמת, ו/או אתרי אינטרנט שזהות העומדים מאחוריהם אינה גלויה לרבים, ו/או המוחזקים באזורים בהם ספק רב לעניין החוק, ו/או החוק המקומי מאפשר - ולצורך פגיעה באחר, ובניגוד לנכתב בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועוד.
עשרות עמודים הקדשתי בספריי הקודמים "ראיות דיגיטליות הלכה למעשה, בין משפט לטכנולוגיה, אשר ראו אור בשנת 2014, וגרסה מעודכנת משנת 2015, בסוגיות האנונימיות ברשת האינטרנט, המצויים בכל ספריות בתי המשפט בישראל, לרבות העליון, וכן במרבית ספריות האקדמיה בישראל, כמו גם חבריי ידעו לצטט מספריי אלו בכל כנס של לשכת עורכי הדין, וכאילו דבר לא השתנה.
למען הסר ספק, אין מדובר בתופעה חדשה, ולמרות זאת, יש לזכור כי רשת האינטרנט היא אינה החצר "הביזנטית האחורית", קרי היא התקשורת להמונים וכי בעזרתה, ניתן להגיע לחשיפה גבוהה שבעתיים מאותם ערוצי התקשורת והעיתונות המקובלת.
דבריי אלו נאמרים לאור העובדה כי המחוקק, כמו גם בתי המשפט, "אינם ממהרים" להעניק סעדים בסוגיות אלו, קרי "גוררים את רגליהם", ולאורך שנים רבות, (לדוגמה פסקי הדין רמי מור וברוקר טוב בסוגיות לשון הרע) ומשכך, וכמי שכותבת ספרות משפטית, כמו גם עוסקת בסוגיות האנונימיות לאורך שנים רבות, וכמי שחקרה את תופעת האינוס הווירטואלי כבר בשנת 2010, בארה"ב ובאנגליה, הרבה לפני שהמחוקק בישראל "הבין" את עוצמת הפגיעה כתוצאה מעבירה זו, מצאתי לנכון לכתוב פוסט זה.
אציין כי דבריי אלו הם המשך לאשר אמרתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת, 2022, במסגרת פאנל בו לקחתי חלק בסוגיות חוק הגנת הפרטיות, ומשכך, אחדד את דבריי.
בשלה השעה שהמחוקק, ו/או בית המשפט העליון יעשו "חישוב מסלול מחדש" קרי ישנה את תפיסתו הבסיסית לעניין הגנת הפרטיות, עבירות אשר בהגדרתן הטרדה מינית, לרבות עבירות לשון הרע, ועוד, ולהלן מספר דרכי התמודדות,
1.חובת זיהוי תלת שלבית הכוללת הצגת פרטי קשר ברורים, בדומה לתהליך אותו מעבירה חברת גוגל אם ברצונך להעלות עמוד עסקי למנוע החיפוש, קרי הטכנולוגיה קיימת.
2.תהליך הודעה – הסרה או חסימה אוטומטית (דיווח לרשות מוסמכת בעניין אתר או פוסט פוגעני), כנגד אתרים אנונימיים פוגעניים, לרבות הסרת כל מידע מהרשתות טלגרם, קבוצות הטלגרם, פרסום ברשתות החברתיות בדומה לפייסבוק, טוויטר, ווצאפ, לינקדיאין, אינסטגרם ואח', כמו גם להגביל את הגישה לאתר מישראל ע"י חסימת DNS –, עובדתית ניתן ומיושם רק עבור הפרקליטות.
3.שימוש אקטיבי, בכל ערכאה שיפוטית לחסימת האתר המעוול, והסרת תוכן פוגעני, ובהתאם לסעיפים 4,11, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, ועוד.
4.איסור פרסום תגובות באתרים ישראליים, באופן אנונימי או בזהות בדויה, קרי רוצה להביע את דעתך, בשמחה, עשה זאת "בפנים גלויות" ובזהות חשופה.
5.חובת זיהוי תלת שלבית בפתיחת פרופילים בכל הרשתות החברתיות אשר הוזכרו בהמלצתי זו.
להבנתי, יש לשנות את החשיבה קרי המבקש הסרה או חסימה לא צריך להוכיח כי הוא הנפגע, כלומר המפרסם הוא אשר צריך להוכיח כי ההגנות המוצעות בחוק עומדות לימינו, וכי רק אם יעבור את מסכת הבדיקות במסגרת הליך משפטי מקוצר מאוד, לרבות בדיקה ואימות זהותו, תאפשר הרשות המוסמכת את המשך הפרסום.
אציין כי ניתן לפתור באופן רוחבי את סוגיית האנונימיות ברשת האינטרנט, ועל כך כתבתי ואמרתי על כל במה אפשרית, כבר בשנת 2012, וכי צר לי שהמחוקק, ובתי המשפט לא הפנימו את דבריי, ולא פעלו למיגור התופעה הפוגענית לעיל, אשר הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות.
תקוותי היא שדבריי אלו לא יפלו על "אוזניים ערלות" קרי יגיעו לגורמים המוסמכים לצורך שינוי של ממש.
אני מעמידה את עצמי לרשות הגופים המחוקקים, ובתי המשפט, לצורך הסבר ובמציאת פתרונות משפטיים וטכנולוגים לכל בעיה שתעלה כתוצאה מיישום דבריי אלו.
בשלה השעה, ו/או יפה שעה אחת קודם.
ד"ר שני רופא ושות' - משרד
