Oren Leshem

זכיתי אתמול להוביל ביקור מיוחד של ראש מנהל הרכש הנכנס במשרד

הבטחון ומשלחת בכירים נוספת. המיקוד בביקור היה פרויקט ה"קירות המספרים" של חיל האוויר והסיור התבצע בבסיס פלמחים הקרוב לליבי ובבסיס תל נוף שהוא חלק ממני. הסיור והפרויקט הייחודי בוצעו במספר טייסות - טייסת המל"טים הראשונה, טייסת ציפורי המדבר, טייסת חוד החנית ועורבי השחקים. הביקור כלל בנוסף סיור ייחודי במרכז ניסויי הטיסה של החיל, שיחות עם מפקדי הבסיסים ועוד. לאורך היום הוצגה המורשת המפוארת של החיל, ההנצחה ושיתוף פעולה עם משרד

בסיום ההרצאה המיוחדת היום בהרצליה ניגשו אלי מספר אנשים. כולם ריגשו אותי

ומצאנו מכנה משותף עם הסיפור ובכלל. אחד מהם היה טייס ותיק מחיל האוויר שזכה להקים את מערך המסוקים המשטרתי לפני שנים רבות. או"ק ביקו (הכינוי שלו כמובן) היה מפקד טייסת 118 וטייסת 124 בבסיס תל-נוף מיד לאחר מלחמת יום כיפור כשהיה בן 27 בלבד. זכיתי להעביר הרצאה ייחודית לפורום ותיק יחסי, בעלי מניות רבות בבטחון המדינה, מלאי חן, ידע, דעתנים וסקרנים ובהתאם לכך, השאלות לא פסקו... מודה על הזכות ותודה אישית לבועז זלמנוביץ על ההזמנה. מחר נמצא בהרצאה סגורה בצפון אחר הצהריים ובתאריך ה 19/2 מגיע להרצאה מיוחדת נוספת שפתוחה לקהל בפאב הפרה בשבי ציון. אז לכל הצפוניים - מצרף כאן את הקישור להרצאה: https://rb.gy/eflqvp ולכל מי שמעוניין לשמוע תובנות על ניהול בתנאי אי ודאות, סיפור מרתק על חיל האוויר באסון הכרמל, או הרצאה

במהלך הימים האחרונים התרבו הפניות והשאלות לגבי עיתויים של הרצאות. מפרסם

כאן את הידוע בשלב זה, לצערי, רוב הפורומים סגורים מראש לקהל ייעודי. מצרף גם "גיחות" מתוכננות לסניפי סטימצקי בצפון, יהיו עוד, מבטיח! 18/1 - פורום סגור 19/1 - סטימצקי גרנד קניון חיפה בין השעות 16:00 ל 18:00 24/1 - הרצליה, העמותה להיסטוריה צבאית 25/1 - עכו, תכנית "קשת" 26/1 - פורום סגור 5/2 - באר שבע, פורום צוות מוביל ניצנים 5/2 - סטימצקי ביג באר שבע 6/2 - בסיס עובדה, קורס קצינים חיל האוויר 7/2 - באר שבע, מנהלי מחוז דרום משרד החינוך 7/2 - סטימצקי גרנד קניון באר שבע 14/2 - מנהלי בית ספר תיכון 15/2 - טבריה - פורום פיקוד צבאי סגור 18/2 - שבתתרבות - מועצה אזורית חבל אשכול 19/2 - סטימצקי קריון 19/2 - פאב "הפרה" שבי ציון 21/2 - בית הספר תיכון בגבעת ברנר 23/2 - חיל האוויר, מפקדי מערך הבקרה האווירית 2/5 - האקדמיה בצפת 17/5 - בית הלוחם באר שבע אם גם אתם רוצים לשמוע אותי, להעשיר את אנשיכם, המנהלים, עובדי ההוראה או קהילה, להעשיר בתובנות ניהוליות, תובנות למשבר ותנאי אי ודאות

הבחור הצעיר בתמונה שמחזיק את הספר הוא עוזי. שירת בשנות השישים בבסיס

רמת דוד שבעמק ובמלחמת יום כיפור שירת בבסיס תל נוף. במשך דקות ארוכות עמדתי מרותק לסיפורים ששיתף אותי: תאונה עם מטוס בלילה חשוך בקצה מסלול 27, נחיתת הפנטומים מארצות הברית תוך כדי מלחמת יום כיפור בתל נוף,

"קונה ספר והרצאה שתוכל לתרום ולבצע אותה למכינה צבאית לבחירתך!" כך אמר

לי לפני מספר חודשים בתהליך גיוס ההמונים לטובת הספר איש יקר (השם שמור במערכת:). דקות לאחר מכן שוחחתי עם ירון. דרכינו נפגשו לפני 20 שנה, אולי מעט יותר... ואתמול, הגעתי נרגש להרצאה מיוחדת שנקבעה מראש. הנוף המרגיע, ים המלח, נסיעה שלווה בנוף שנדמה כמו תפאורה מסרט מרהיב, ואז קיבוץ עין גדי, תצפית מרהיבה מזרחה, מפגש משלים עם ירון ומיד ברצף הרצאה ל- 2 מכינות וצוות מהיישוב: מכינת "מלח הארץ": חבר'ה בני 19, סקרנים ונמרצים. כמה מהם אוחזים כלי מיתר ומנגנים כשאני נכנס ומסדר את המחשב. מכינת "בנות המדבר" שכולן בנות מקסימות באותם הגילאים, הן מתיישבות בשורות הראשונות ולא מפסיקות להתעניין, לשאול ולהיות מעורבות בהרצאה עצמה, הן נשים קטנות (מהמדבר) - טובות מאיתנו הגברים, חכמות מאיתנו ובעלות אינטלגנציה רגשית מפותחת. אני נפעם מכל ידע ושאלה שעולה מהן. אני שואל אותם: "מי קרא ספר לאחרונה" וחלק ניכר מהנוכחות והוכחים מצביעים. אני מתרשם, מאד. אחד מהצעירים אף מסביר לי על הכיוון המצפני של מסלולי הטיסה. אחר מטפל במחשב ובסאונד. קבוצת נערות ונערים מדהימים! בסיום, תוך כדי שאחד הצעירים מתיישב על הפסנתר בטבעיות ומנגן אני כותב הקדשה על כל ספר שאני משאיר עבורם. הם נגשים, מבקשים לדעת עוד ואני נרגש. ירון מלווה אותי לרכב כדי שלא אלך לאיבוד בשבילי הקיבוץ. עוצרים בדרך, אני מלטף את שמחה הכלבה שלהם. מקבל עוד הסברים על המכינות ועל האופן שבו הצעירות והצעירים האלו מתפתחים אחר כך בצבא, לתפארת. גאה ממש בירון, הכרתי אותו כמפקד צעיר ונמרץ, ערכי ויוזם. עכשיו, הוא

מספרי טלפון לא מזוהים לרוב מקפיצים בי את התהיה האם מתחשק

לי לבזבז את זמני על מבקש השירות. הפעם, על הקו היה קול גברי ומחוספס: "אורן שלום, קוראים לי אבי שומר, אני מנכ"ל צומת ספרים." "אוקי" אמרתי בהשתהות. הוא המשיך: "חבר משותף המליץ לי לקרוא את הספר שכתבת." "אוקי" אמרתי שוב כשאני עדיין מופתע. "אז תקשיב, התקשרתי אליך כי הספר הזה... עשה לי כאב ראש." "מה??" אמרתי כלא מבין לאן הוא חותר. הוא המשיך: "נכון שכל מי שקרא אותו עד עכשיו החמיא לך שהספר מסקרן, מעניין ובגדול - ספר טוב?" "אוקי" עניתי בפעם השלישית כשאני עדיין לא מבין לאן הוא מכוון את השיחה. "נכון שכל מי שקרא אותו עד עכשיו הוא מהמעגל הקרוב אליך, משפחה, חברים וכדומה?" "לא רק" עניתי. "בסדר", הוא אמר "אבל הרוב, 90% הם מהמעגל הקרוב. הם הראשונים שקוראים את הספר." "העניין הוא שכשהחבר המשותף שלנו המליץ לי על הספר שלך, אמרתי לעצמי, נו... עוד ספר על אסון, מחדל, חיל האוויר... לא מעניין אותי... אבל אז אחרי כשבועיים שהספר בילה לו בדד על השולחן במשרד, הסתכלתי על הכריכה ומצאתי בה עניין. במבט שני הבנתי שגם הוצאת אותו עצמאית, שלא דרך הוצאת ספרים. התרשמתי מאד! עיינתי בגב הספר והסתקרנתי, מיד שמתי אותו בתוך התיק ולקחתי אותו הביתה. אז תקשיב אדוני הנכבד, סיימתי אותו ביום אחד ועם כל הכבוד לכל המחמאות שקיבלת עד עכשיו, אני אומר לך - הספר שלך מרתק! הוא כתוב היטב, העימוד מעולה, התוכן ברור, המסרים טובים והוא קולח. ניכר שעבדו איתך אנשי מקצוע טובים בדרך - עריכת תוכן, הגהה, עימוד ועיצוב. למעשה כתבת 2 ספרים בספר אחד. החלק הראשון הוא ספר מותח ומסקרן, גומעים אותו במהירות. החלק השני מלמד, מרתק וחובה לכל מנהל". בלעתי את הרוק ועניתי "תודה." לא יותר. מאתמול ניתן לרכוש את הספר גם בחנויות רשת "צומת ספרים". מחר אני בים המלח, מרצה לפורום מיוחד מאד, פרטים בהמשך... זמין לכם לתיאום ישיר של הרצאות. בהזדמנות זו

זו כנראה ה"טייסת" הכי טובה בארץ. מודה שהתרגשתי לראות את היכולות, העשייה

המטורפת, ההתפתחות המדהימה בכיוון מערב (USA) ועל הדרך לפגוש

זכות נפלה בחלקי היום להשתתף ביום מיוחד לציון 12 שנה במערך

הכיבוי וההצלה, פורום מבצעי של מפקדים בראשות הנציב - רב טפסר אייל כספי. כבר בהתכנסות הרגשתי את השינוי המשמעותי שעבר הארגון בשנים שעברו, תשאלו איך? ראיתי שכמעט מחצית מהפורום המבצעי שנכחו הן נשים! את היום עצמו פתח הנציב עצמו בשיתוף אישי ומלמד על ארוע השריפה והזכרון שלו, בניין הכח הצפוי למערך, האתגרים ועוד. אחריו שיתפה טלי בן יקיר בסיפורה האישי ובחשיפה את סיפורו של אדם מיוחד מאד, לוחם אמיץ וגיבור אמיתי - אח שלה, דני חייט ז"ל. בסיום ההרצאה המרתקת כולנו דמענו מהתרגשות ועצב. את חלקי הצנוע תרמתי בהרצאה בנושא פיקוד בתנאי אי ודאות המתבססת על ספרי. את היום חתם סרט עדויות בו לוחמים משתפים את החוויות המעצבות, הקשות והמשמעותיות של אותו יום חמישי, 2/12, היום בו פרצה השריפה וגבתה מחיר מהיר של 44 הרוגים. נותרתי נפעם, לכאורה אני מכיר היטב סטנדרט גבוה של ארועים מחיל האוויר, היה זה ארוע באותו הסטנדט ואף יותר: מקצועי, מחבר ומייצר אחוות לוחמים, מלמד ומזכיר לפורום כמה חשובה עבודתם וכמה חיוני הארגון בו הם משרתים להצלת חיי אדם, ארגון שנדרש להיות מוכן בזמן תגובה מהיר ככל הניתן. בספרי, אני מתייחס למשמעות והשפעת התרבות הארגונית על האנשים ועל התנהלותם במשבר. הארגון בו נכחתי היום רואה את הצלת חיים כערך מרכזי וככזה, הוא מפנה וממקד את כולו לכשירות, בניין כח ויכולות וגיוס של המתאימים ביותר להיות לוחמים. מספר שעות קודם, קיבלנו אזכור נוסף ל"מה יכול להיות" כשבדל סיגריה גרם לשריפה מורכבת בבית חולים סורוקה. חלק מהחבורה שישבה בפורום או צפתה באירוע מרחוק טיפל בשריפה הדרומית בשעות הקשות של הלילה. מוצא לנכון בהזדמנות זו לחזק את ידי הארגון ואנשיו, מבין כמה המשימות מורכבות ואת הנדרש והמצופה. מלא המון הערכה לניצב ולמפקדים שמובילים אותו קדימה. בנימה אישית, תודה לרונית שארגנה את היום וחיברה

שלום חברים, נרגש לקראת יומיים של עשייה ומיקוד בניהול/פיקוד בתנאי אי ודאות. מחר,

יום רביעי - מרצה בפורום מבצעי של מערך הכיבוי וההצלה במעמד הנציב ומלבד מאות האנשים באודיטוריום משודר ב live לאלפי אנשי כוחות ההצלה ולוחמי האש. יום חמישי - סדנה למפקדים בדרגות פיקוד בכיר בבסיס תל נוף. חמישי אחר הצהריים נוכל להפגש בסניפי סטימצקי בצפון הארץ: סניף "גרנד קניון" חיפה בין השעות

10 ימים עברו מאז הגיע "עשן של אי ודאות" לחנויות סטימצקי. כניסה

ישירה תוך כדי מונדיאל וזכייה של ארגנטינה וכמובן בסמוך לציון 12 שנה לארוע והכי חשוב - בחג המיוחד הזה - חנוכה! הזדמנות לומר תודה לכל האנשים היקרים ששולחים לי תמונות של הספר (+רכישה) בדיזנגוף סנטר, מעלות, דימונה, ירושלים, מודיעין ובטח שכחתי עוד כמה... מתכנן ואעדכן בביקורים שלי בחנויות ברחבי ארץ הקודש בזמן הקרוב כדי שתגיעו לתת כיף ולחיבוק. חוצמזההה, מדי פעם מישהי/ו מהרוכשים במכירה המוקדמת מעדכנת שלא קיבלה את הספר, אז שוב מבקש, היות ואמור היה להגיע לכל מי שרכש, אנא

יום חמישי - הרצאה פתוחה לקהל הרחב! בערב ההרצאה ניתן יהיה

לרכוש ספר

בוקר טוב, מצרף קישור לכתבת עומק איתי במאקו מהבוקר. שיהיה סופש רגוע ושקט. לתיאום

מזכיר לכם שוב - בעוד שבוע בדיוק, תאריך מיוחד 22/12/22 מתארח ב

השבוע התחלתי במסע אל עבר סניפי סטיצמצקי השונים (112 במספר), לפגוש

את פרי עמלי, מונח לו בציפייה. נרגש מעצם המחשבה, מצאתי את ספרי בחברה טובה ושוב קרוב מאוד אל אדם שאני כה מעריך ואוהב. את אליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר ומנכ"ל אלעל לשעבר, הכרתי לפני שנים רבות כקצין צעיר בבסיס רמת דוד, איש יקר לי מאוד שהשפיע רבות על דרכי המקצועית והאישית. ספרו "למה מי זה מייקל?!" אוגד בתוכו מקבץ של סיפורים מרתקים וכבר הפך מזמן לרב מכר. בתהליך כתיבת ספרי אף שוחחנו מספר פעמיים והוא תמך, פרגן, תרם מנסיונו וייעץ כמו תמיד. שקדי אגב, מוזכר לפחות פעמיים בתקופות חיים שונות בחלקו השני של הספר "עשן של אי ודאות" כחלק מדוגמאות והסברים לתובנות לניהול משבר בתנאי אי ודאות. כמה סימבולית הקרבה הזו בין הספרים עבורי: בין מורה לתלמידו, בין שני מפקדים בחיל האוויר, בצבא ההגנה שנפגשים שוב כאזרחים על מדף הספרים. אז מהשבוע, תוכלו לרכוש את סיפרי בסניפים השונים ברשת סטימצקי , בין אלפי הספרים - מחפש לו בית חם ולב אוהב. כמו תמיד ניתן גם לרכושו, באותו לינק המצורף בתגובות. לתיאום ההרצאה המרתקת בעקבות

אתמול צוינו 12 שנים לאסון הכרמל בטקס ממלכתי על ההר. באופן סמלי

החל מהיום, ניתן למצוא את "עשן של אי ודאות" - הספר הראשון שנכתב על האסון

תתארו לכם תרחיש של רעידת אדמה, צונאמי, מתקפת טילים או כל

תרחיש אימה אחר. פצועים, נעדרים, חלילה הרוגים, רעש, בלאגן... קלאסיקה של ניהול נדרש למשבר ברמת אי וודאות גבוהה. על כל המלאכה המורכבת הזו אמון פיקוד העורף, הגוף האחראי על אירועי החרום שמטרתו לחזק את החוסן הלאומי תוך ביצוע פעולות חילוץ והצלה באירועי תקיפה על העורף, וסיוע לשיקומו המהיר של המרחב האזרחי. היום בפורום מג"דים מבצעי בראשות אלוף פיקוד העורף התחדדה בי שוב ההבנה כמה חשובים המסרים הפיקודיים והניהוליים בהתמודדות עם משברים. המבטים והעיניים הסקרניות המחישו לי הלכה למעשה שההרצאה שלי מאגדת תובנות קריטיות להתנהלות נכונה בעתות של קושי ואסונות. לאחר שיחה קצרה והענקת ספרי "עשן של אי ודאות" לאלוף, רפי מילוא, המשכתי למפגש עם דור אחר - לוחמי טייסת "אבירי הזנב הכתום", הצעירים ה"סדירים". שם הטייסת מחייב את החבורה של הצעירים מלאי המוטיבציה שהמבוגר שבהם, סגן מפקד הטייסת שנכח בהרצאה מעולם לא חווה מלחמה אמיתית (היה תלמיד תיכון במלחמת לבנון השנייה). חבורה מופלאה השותפה באופן יומיומי למערכה משמעותית הדואגת לביטחון המדינה, כולל הישגים משמעותיים רבים בסבב האחרון מול עזה. 2 הרצאות. מקומות שונים. דור אחר. פיקוד שונה. אנשים שונים. אותו מבט עיניים! מסיים את היום הגדוש הזה בהודיה על הזכות המרגשת לחלוק ניסיון של 25 שנים וסיפור

נרגש ממש כי - שבוע הבא זה קורה! הספר "עשן של

אי ודאות" יהיה זמין

מוזמנים לקרוא כתבה שהייתי שותף אליה עבור חיל האוויר, כוללת ציטוטים

לפני 12 שנים היה רב-טפסר אייל כספי, נציב הכבאות הראשי, מפקד

בכיר באסון בכרמל. הוא פיקד בחפ"ק והוביל בגבורה כוחות חילוץ וכיבוי רבים להתמודדות עם השריפה המורכבת שנצרבה כאסון בזכרון הלאומי שלנו. בעיניים בורקות ובלב מלא ראיתי אותו משחזר את האירוע ונרגש: "היו רגעים שהשילוב בין מזג האוויר היבש, הרוח, הדלק וחומר הבעירה גרמו לטמפרטורה להגיע קרוב ל-1000 מעלות, בטמפרטורה הזו המים התאדו בן רגע." ארוכות תיאר בפניי אייל כספי את המאבק העיקש באש. הרגשתי עד כמה הוא מחובר לנושא: "חקרתי היטב את מה שקרה באסון הכרמל... ובתוך כל הכאוס שהשתולל היו גם הצלחות והצלת חיי אדם כגון הפינוי המורכב של בית החולים הפסיכאטרי בטירת הכרמל." היתה זו פגישה שהותירה בי התרגשות כבירה, שיחה מרתקת שהתארכה הרבה מעבר לזמן שתוכנן, בין שני אנשים שחוו את אותו אירוע, כל אחד מהזווית שלו. נפעמתי נוכח התקדמות הארגון מאז האסון, נוכח לימוד הלקחים ובניין הכח הצפוי, אגב, כולל מסוקים ייחודיים נוספים בשנים הקרובות לטובת משימות המערך. רונית, ראשת חטיבת תוה"ד, תודה

אני אוהב את המוסיקה שלו, את ההומור הקולח, את היכולת הוירוטואוזית

ואת האינטילגנציה הרגשית המיוחדת שלו. עוד מהקסטה והתקליט הראשון של תיסלם שרכשתי ועד "האשם תמיד" האגדי. אוי תיסלם האגדית, אין עליהם!!!!!!! אתמול בלילה הוא שלח לי את טור הדיעה שלו "מרים גבה", שיפורסם מחר הקרוב בעיתון "ישראל היום". אגב באופן סמלי התאריך יהיה 2/12 היום בו פרצה השריפה בכרמל. ניצני טרם קרא את הספר, אך בחר לצטט ממנו משפט מתוך חלקו

היום ביצעתי מסירה אישית של הספר לשני אנשים יקרים שאני מאד

אוהב ותמכו בתהליך גיוס ההמונים. המשותף בינהם הוא מוסיקה. יאיר ניצני, מוזיקאי, אומן, עיתונאי, מרצה ומה לא בעצם. אסף מור, סמנכ"ל השיווק של זאפה, מטיס מטוסים בפנאי, גולש סקי מתחיל:) וגולש קייט סרף ותיק. המפגש עם שניהם היה מרגש, מרענן ומעניין מזויות שונות. ממשיך בחלוקת הספרים, מקווה לסיים השבוע ולהגיע לכל מי שתמך בתחילת תהליך ההוצאה לאור של הספר. מקבל הרבה תגובות על הראיון ברשת ב' אז מעדכן שבקרוב יהיו עוד "גיחות" לתקשורת וחשיפה. בנוסף מקבל דיווחים אישיים על הגעת הספרים בדואר, היות וסומך ממש על דואר

מצרף לטובת הבקשות של כל מי שלא האזין את הראיון שבוצע

שמח לבשר ולעדכן! לראשונה ניתן לרכוש את הספר "עשן של אי ודאות"

במתחם ה - Life academy במלון מנדרין, סנונית ראשונה טרום ההגעה לחנויות הספרים. עדין במחיר המבצע של הרכישה המוקדמת! למי שלא מכיר את

נשלחו! היום נשלחו בדואר ספרים לחלק ניכר מהרוכשים בתהליך המוקדם. מניח שיקח יום,

יומיים, שבוע. אשמח ממש אם כל אחת ואחד שקיבל את הספר יעדכן בפרטי כמו גם מי שלא

"לכל שבת יש מוצאי שבת" מסיים את ההקדשות האישיות לכל מאות האנשים

היקרים שתמכו ורכשו את הספר "עשן של אי ודאות" בתהליך גיוס ההמונים. הזדמנות לומר שוב תודה לכולם! ניתן עדין לבצע

השבוע התחלתי לבצע מסירה אישית של הספר - "עשן של אי

ודאות" למשפחה הקרובה ולכל האנשים היקרים שתמכו בתהליך גיוס ההמונים. משתף במפגש שריגש אותי מאד עם הוריו של סרן ניר לקריף, לוחם שהכרתי ונהרג בתאונת מסוק היסעור ברומניה. אביו של ניר ריגש אותי מאד כשהעניק לי מארז מיוחד לזכרו של ניר ממפגן הטיסנים שבוצע לזכרו. מפגש נוסף היה עם אדם יקר שאני מאד אוהב (וגם מוזכר לא אחת בספר) - האלוף במילואים ומנכ"ל אלעל לשעבר אלי שקדי. היו עוד... כל מפגש מיוחד, מלמד ומשמח אותי כל פעם מחדש להעניק את הספר באופן אישי. בהזדמנות זו, מעדכן לבקשת כל אלו שכותבים אלי בפרטי מכיוון שהספר טרם הגיע אליהם: הסירו דאגה, מסיים את ההקדשות האישיות בסופש הקרוב ושבוע הבא הכל ישלח אליכם! תודה על הפרגונים מכל אלו שכבר הספיקו לקרוא, כל תגובה כזו ממלאת את ליבי ומרגשת מאד. אשתף בסטורי בהמשך. הספר יהיה זמין בחנויות רק בעוד חודש בערך ובינתיים ניתן לרכוש אותו

"אתה לא הראשון שכתב על האסון! לפני 10 שנים נכתבו 127

עמודי דו"ח ועדת החקירה." מילותיה של טלי בן יקר, אחותו של לוחם האש דני חייט זכרונו לברכה, שנספה באסון הכרמל מהדהדות בתוכי ולא נותנות לי מנוח. פניה של שולה פינטו, אמא של אושרת זכרונה לברכה, צוערת בשירות בתי הסוהר, שנספתה באסון מרצדות למולי ומנכיחות את העצב שלא מרפה ממנה גם 12 שנים אחרי. שני סיפורים. כאב מפלח, תהייה ותחושת תסכול כבד מהמחדל, מהאובדן. שני עולמות שונים כל כך. עם גורל משותף. חלק מפסיפס ישראלי מורכב מאוד, למוד קרבות ומלחמות במדינתנו היקרה. 12 שנים חלפו מאז האסון הנורא ההוא, מרבית מהציבור כבר הספיק לשכוח, אך בעבור 44 משפחות הזמן לא תמיד מקהה את הצריבה. המפגש היום איתן היווה עבורי תזכורת גורפת כמה חשוב

הודפסה מהדורה ראשונה. "עשן של אי ודאות". מעכשיו זה רשמי ומוסיף לסטטוס. סוֹפֵר: שֵׁם עֶצֶם

-

חג הבחירות, מבצע הגהה אחרונה של עותק "שמש" לספר "עשן של

אי וודאות.", מחר נכנס להדפסה של מהדורה ראשונה. עד ה - 15

הגהות אחרונות בהחלט ל"עשן של אי וודאות"! עותק "שמש" בדרך והדפסה של

2,000 עותקים מיועדת לאמצע נובמבר. עד אז, מוזמנים לרכוש אותו

אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נרגש ושמח לעדכן שאתמול הדפסנו

את הכריכה לטובת המחשה אפקטיבית של נראות עטיפת הספר. מתקדמים. "עשן של אי וודאות" - קישור

אתמול התארחתי בטייסת "חוד החנית" בבסיס תל נוף והרציתי בנושא "ניהול

משברים בתנאי אי וודאות" בפניי צוערות של מגמת פיקוח טיסה בחיל האוויר. נשים צעירות שתוך זמן קצר ישאו אחראיות על מטוסים וחיי אדם בבסיסי חיל האוויר השונים. המיקוד בהרצאה היה הפיקוד הצפוי להן וזו ההרצאה שמתבססת על הספר שכתבתי - "עשן של אי וודאות". להרצאה התגנב גם חבר יקר - ג' שהיה בכוננות בטייסת עצמה. בסיום ההרצאה ניגשו אליי שתי מפקדות הקורס בפנים מחויכים. אחת מהן מסרה לי ד"ש ממפקדת מגדל הפיקוח ברמת דוד, פטו, והשנייה אחיינית של מפקד בסיס תל נוף הנוכחי, דמויות משמעותית בסיפור. חייכתי והתרגשתי יחד איתן. עולם קטן יש לנו:) התקופה של הסתיו והחגים מביאה איתם רוח התחדשות מרעננת ואני חש נלהב לקראת השלבים האחרונים, בהחלט, של הספר והוצאתו אל האור! הרכישה המוקדמת בהנחה תקפה עד אמצע נובמבר, מצרף קישור בתגובה הראשונה. מעוניינים לשמוע את ההרצאה והסיפור? צרו איתי קשר

האשה היקרה בתמונה זו אמא שלי. אתמול בשקיעת החמה, התבוננתי בה בהשתאות

ובהערצה, צועדת לאט בבית העלמין בין המצבות, מגיעה לכל אחת ואחד, מדליקה נר, מניחה פרחים ואז מתייחדת עם זכרון ושיתוף בקולה. ואני, מביט ומתייחד בליבי, בשקט ובאינטימיות שלא מקלה למרות השנים שחולפות במהירות. עוד רגע היא בת 81, נפעם ומעריך, בזכותה ובזכות האדם שעל המצבה שלו היא נשענת, אבא שלי, בזכותם אני

נרגש ומשתף אתכם, לפני הגעת השנה החדשה ולאור הבקשות הרבות

שהגיעו אלי, נפתחה אפשרות לרכישה מוקדמת עבור הספר "עשן של אי וודאות"! בנוסף לאפשרות הרכישה המתחדשת, משתף שביצעתי השבוע 2 הרצאות, ייחודיות ושונות בשל הרכב האנשים שנכחו בהן, שתיהם ריגשו אותי מאד. ההרצאה ביום ראשון בבית הספר לפיקוד ומנהיגות של חיל האוויר הייתה בהקשרי רגישות בפיקוד ובניהול וזאת של אתמול בערב, הרצאה מיוחדת בחצר של בית ביישוב תל עדשים שקרובה ממש לבסיס רמת דוד, הרצאה לקבוצת ריצה של חבר קרוב הוד קליין, בהקשרי רגישות במשבר ותנאי אי וודאות, ההרצאה שהיא למעשה הבסיס לספר שכתבתי. המשותף להרצאות הוא החשיפה האישית שלי והחיבור לנושא ה"רגישות" עבור האנשים היקרים מולם עמדתי והתרגשתי. בחלק השני של הספר "עשן של אי וודאות" אני מקשר בין הסיפור והחוויה שלי באסון הכרמל לתובנות ניהוליות וניסיון רב שנים בפיקוד ובחשיפה למפקדים ומנהלים בכירים. אחד הכותרים בחלק השני של הספר מדבר על רגישות מנהלים ברגעי המשבר. משתף בקטע רלוונטי מהספר: "נמצא כי רוב האנשים ששואלים לשלומם של סביבתם, לא מצפים באמת לתשובה ולכן גם לא מחכים לה וממשיכים בענייניהם מבלי להמתין לתשובה. כשמבצעים זאת ברגישות ומתוך כוונה, אנו מבצעים זאת בהקשבה פעילה שגם מייצרת תחושת אכפתיות מול האדם שבו התעניינו ולא רק מתוך נימוס. ממליץ לכל מנהל לנסות זאת, לשאול עם כוונה אמיתית ועניין באדם שנשאל. יש יאמרו שבמשבר המצב שונה, כשמתרחש משבר אנו מתנהלים אחרת. גם אם אני מנהל שתמיד מפגין יחס טוב ורגיש לאנשיי, במשבר זה שונה, אני לחוץ יותר, אין לי זמן וקשב לאחרים ואני מצפה מכל מי שמסביבי שיבין שאנו במשבר ויתפקד בהתאם. הרגישות נעלמת לרוב המנהלים, רגישות לא רק לאנשים שמתחתי אלא גם לעמיתים שלי ובטח למנהלים שמעלי. אני אטען אחרת. גם בעיתוי של אירוע משברי ואולי אף יותר אנשים זקוקים למנהל שמגלה רגישות תואמת סיטואציה, גם כאן נדרשת ואולי אף יותר הקשבה פעילה למצוקות ולבעיות האישיות והדגש הוא להיות שם עבור אנשינו. לא הבנתי זאת בעבר. מבין זאת היטב היום. אני יודע לומר שבמהלך הערב הראשון והלילה של אסון הכרמל, אותו יום חמישי, נר שני של חג החנוכה, באותן השעות שתיארתי בסיפור, התקשיתי להפגין רגישות מתאימה לאנשים שהיו מסביבי. המיקוד המשימתי בו הייתי שרוי הקשה עלי לראות ולהבחין במצוקות של אנשי." מזמין אתכם ליצור קשר איתי ולתאם הרצאות וסדנאות למנהלים, עובדים, בני נוער או קבוצות ספורט:) מודה על הזכות לשתף

פיינל קצר לסיום ההדסטארט: מוצא לנכון לשתף אתכם, כתיבה של ספר היא

מסע פנימה אל נבכי הנשמה, היא חושפת, מלטשת, מטלטלת, בונה ופורקת משא שנשאת על כתפייך. שני מונחים מרכזיים ורלוונטיים לקראת הפצתו הצפויה של הספר "עשן של אי וודאות". במקביל לפרויקט גיוס ההמונים אני עוסק בתהליך הסופי לטובת הפצת הספר: הגהות אחרונות, עימוד, כריכה, ליווי של הוצאת ספרים ותהליכים נוספים הקשורים לאיכות כתב היד לכשיופץ. אני מקבל הערות, הארות, חיזוקים ומחמאות ברמה היומית מאנשים יקרים שעוטפים אותי ואף מחלק מהדמויות שבסיפור. בנוסף לכך, כל העת מבוצעות עבודות שיווק ברשתות החברתיות ואל מול גורמי תקשורת שונים מתוך כוונה לכך שהספר יקבל את הפרסום התקשורתי המקיף בעת הוצאתו הצפויה בחודש נובמבר - לקראת ציון 12 שנה לאסון הכרמל. זהו למעשה – "פיינל ארוך", מושג הלקוח מעולם התעופה, אך רלוונטי גם לתהליך הזה. זהו למעשה השלב האחרון של הגישה לנחיתה, במהלכה אגב, ניתן האישור לנחיתה. לפרויקט גיוס ההמונים נשאר מעט יותר מיממה ולכן הוא נמצא ב"פיינל קצר" שמשמעותו: גישה סופית הקצרה מהסטנדרט. היא נדרשת במקרה הזה להסתיים לפני תום הפיינל הארוך להוצאת הספר והיא פרט חשוב בהפקתו שכן מדובר בגיוס המונים שמשמעותו "הכל או לא כלום". תהליך גיוס ההמונים הוא מסע בפני עצמו, במהלכו אתה נדרש לגייס כוחות, להניע, לצאת מאזור הנוחות ולהתמיד בעשייה תחת הכותרת "הכול או כלום". בסוף התהליך המורכב והלא פשוט הזה אני מרגיש שגדלתי לפחות בשנה:)) תודה לכם שאתם שותפים למסע שלי! מחר בערב עומד להסתיים ה"פיינל הקצר", חלק משמעותי מהמסע וצוהר חדש ומרגש יפתח. --- לתמונה המצורפת אין

"איך ספר נולד, כמו תינוק בהתחלה זה כואב אח"כ...." פגישות עבודה, וממשיכים לעבוד במרץ.

פוסט הודיה לאחר יום ההולדת 29 (+ כמה שנות נסיון) ובריאת

הספר הראשון שלי: רגע לפני כניסת השבת, מודה על שלל ברכות היומולדת ועל הפרגונים הרבים. מי שמכיר אותי, יודע שאני מייחס חשיבות כמעט מאגית למשמעות המספרים ולכן, ממש שמחתי לראות את המספר הזה אתמול בצוהרי היום (צילום מסך מצורף). מבחינתי זה סימן מעודד לבאות. תודה

אתמול הרצאתי בנושא "מנהיגות במצבי משבר ואי וודאות" במסגרת "קורס ייעוץ

מנטאלי למנהיגות והשפעה" מטעם האוניברסיטה הפתוחה. העבודה על הספר הפכה את ההרצאה, שאני מכיר כל-כך מקרוב, ליותר חשופה ובועטת ובעיקר המריצה והחייתה

מאז שהעליתי את ההזדמנות לרכישה מוקדמת לספרי " עשן של אי

וודאות" אני מוצף בפרגון ותמיכה מכל עבר, נרגש ומודה מקרב ליבי על ההתגייסות המדהימה שלכם! להלן טעימה מתוך הספר, המתאר מקרה בו הדרג המדיני הגיע למוצב השליטה בבסיס וחיזק את תחושת הלחץ, המשבר והאסון שמתרחש: "הוא דיבר ראשון וביקש מכולם להיות בשקט. "מח"א, איפה אתה?" הוא שאל בקול רם וסמכותי. מפקד חיל-האוויר פילס את דרכו לעבר ראש הממשלה והחל לעבור בזריזות על השקפים, למיטב זכרוני כבר בשקף השני שהציג את המדינות והמטוסים החל ראש הממשלה לגעור, לא הצלחתי להבין על מה. באותו הרגע התחדדה בי ההבנה שמפלס הלחץ מתחיל מלמעלה ויורד כלפי מטה, ראיתי למול עיניי תצוגת תכלית מהרמה הממונה הגבוהה ביותר במדינה: כולם עייפים, לחוצים ומקרינים את הלחץ שמופעל עליהם - על פקודיהם. ראש הממשלה צעק ובשלב מסוים הניף את יד ימינו והטיח אותה על השולחן כדי להפגין את מורת רוחו. הוא הלין על-כך שכל מה שנעשה לא היה מספיק ושאל בקול רועם: "פנינו לעוד מדינות! מתי הם מגיעים? מדוע יש כאן כל-כך מעט מטוסים בשעה הזו?" מישהו מהשורות האחוריות, השורות ה"זולות" כמו שכיננו אותם יוסי ואני, ענה לו שמשרד החוץ פנה לכל המדינות שמחזיקות מטוסי כיבוי בקריאה לעזרה. "זה לא מספיק!" הרעים ראש הממשלה בקולו. מפקד חיל-האוויר ניסה לחזור לשקף שהחל להציג, והסביר לו שהמטוס הטורקי ועוד זוג מטוסים יווני ימריאו בעוד זמן קצר לכיבוי, והצרפתים עוד מעט ינחתו ויצטרפו לפעילות, הוא ניסה להמשיך לתאר את הנעשה, אך אז הוא קטע את דבריו פעם נוספת: "אני לא מבין למה כל המטוסים לא באוויר? למה לא כולם שופכים עכשיו מים

היום, לפני עשר שנים פורסם רשמית דו"ח ועדת החקירה לאסון הכרמל. הספר

שכתבתי נמצא בתהליך אישור של ועדת שרים והוא עוסק בהתנהלות המשבר כחלק מהפעלת כח אווירי לטובת כיבוי השריפה, התנהלות בתנאי אי וודאות והסיפור האישי שלי באסון. הוא כולל תובנות ניהוליות וכחלק מתחקיר אישי וארגוני שביצעתי קראתי בעיון את הדו"ח שמשקף את הליקויים טרום השריפה והאסון כמו גם אופן הניהול ומאמצי הכיבוי שהחלו ביום חמישי ה - 2 לדצמבר בשנת 2010. מתוך ההקדמה לדו"ח: "44 אישה ואיש, ונער ביניהם, כולם "מלח הארץ", נספו בדלקה ענקית בכרמל. 44 משפחות שכולות שעולמן חרב עליהן, השואלות למה?". עברו מאז אותו אסון 12 שנים ויש מספר שאלות מרכזיות עליהן אני מנסה לתת תשובה בספרי: האם למדנו והתקדמנו מאז? האם אנו יודעים להתנהל טוב יותר במשברים מסוג זה? האם התנהלות הגופים הרבים שהיו מעורבים השתנתה והשתפרה? האם אסון דומה יתכן שוב? סמלי בעיני שדווקא היום נופלת שוב הממשלה, שוב יוצאים למערכת בחירות

פוסט בניחוח יווני לקראת שבת: בדילמה אישית של עלות השחר התלבטתי לאיזה

לוחם אווירי אקרא כדי שיצטרף לטיסת הכיבוי הראשונה מעל הכרמל עם היוונים שנחתו בבסיס. בסופו של דבר התקשרתי לרס"ן ד', שהיה טייס קרב מהטובים שהכרתי, סגן מפקד טייסת הסילון הראשןנה בימים אלו. בשעת הבוקר המוקדמת הוא ענה לי מיד. שנים אחר-כך יספר לי שידע והרגיש שאתקשר אליו וחיכה לצלצול ממני. ד' היה הטייס הישראלי הראשון שיצא לגיחת כיבוי עם הכוחות הזרים באסון השריפה בכרמל. את סיפור הגיחה המלא אפשר יהיה לקרוא בספרי "עשן של אי וודאות" ועד אז מצרף טעימה קצרה מאותו הבוקר: "השעה 05:45, ד' על הקו אומרת לי נגה. "מה קורה?" הוא עונה לי בקול ערני יחסי לשעת בוקר מוקדמת זו. "רוצה לבוא לטוס עם יוונים? בכל זאת, חנוכה." לא הייתה שום השהייה והוא ענה מיד - "ברור שכן, מתארגן ובא." הוא נשמע כאילו היה ער וחיכה שאתקשר. את התשובה המהירה הוא משיב לי עם חיוך של הכרת תודה מעברו השני של הקו." בתמונות המצורפות לפוסט ניתן לראות פצ' של טייסת הכיבוי היוונית שרס"ן ד' קיבל מקברניט הטיסה וצילום נוסף אוטנטי של מטוס כיבוי יווני אוסף מים מהים. בהזדמנות זו ולפני כניסת השבת מודה לכל מי שרכש, שיתף או פירגן, שתהיה

את הרצאתי בנושא רגישות בניהול העברתי הבוקר בפניי פורום אנשי הקבע

של מחלקת משאבי האנוש באגף התקשוב והסייבר. החיבור המרכזי להרצאה היה האופן בו האגף מטפל באוכלוסיות מיוחדות, מול אנשי קבע, הורים, בני משפחה וחיילים בעלי צרכים מיוחדים. בתור אח לאחות מיוחדת במינה, אני מכיר היטב את המשמעות ואת הנדרש. 25 שנה בלעדיה והעצב על לכתה עוד חי ובועט בי ולמול זה מודה על הזכות הגדולה לחיות לצידה. זוהי הרצאה גדושה בתובנות משנות חיים ותפיסת עולם, בהקשרי רגישות אישית ומשמעותה, ניהול פחדים, התמודדות והתיחסות לאנשים באשר הם, קבלת השונה, הפנמת החוזקות מול החולשות ובעיקר מסע אל עבר השלמה עצמית ושילוב רגישות בניהול ובפיקוד. ההרצאה רלוונטית למנהלים בארגונים, גורמי משאבי אנוש, מנהלים בהכשרה, סדנאות הכנה

"חשוב לנו מאוד שראש הממשלה יצטלם עם הטורקים..." דרש נציג הדוברות

מטעם משרד רוה"מ. היחסים עם טורקיה הגיעו לשפל לאחר רצף מבוכות דיפלומטיות, והנה הם שולחים מטוסים לישראל ועוזרים בכיבוי השריפה בכרמל. הבנתי לחלוטין את בקשתו ואת הצורך הפרסומי בנושא, היחסים העתידיים עם טורקיה עוד יגיעו לשפל אמיתי עד רמה של ניתוק בהמשך השנים אך גם בשנה זו המציאות הדיפלומטית בין שתי המדינות הייתה במצב לא מיטבי, בלשון המעטה. "האם נשמע לך הגיוני שצילום של ראש הממשלה יעכב מטס כיבוי בשעה שהכרמל בוער?! ויותר מזה, מה יקרה אם התקשורת תשמע שראש הממשלה עיכב את מטס הכיבוי הטורקי בשביל תמונה משותפת ואיך הפרסום ישפיע על תדמיתו?" הרמתי את קולי." את תגובתו של נציג הדוברות של משרד ראש הממשלה ניתן לקרוא בספר שלי - "עשן של אי וודאות" בתמונה ניתן לראות את

בשבועיים האחרונים נדמה שחצי מדינה הייתה בהופעה של coldplay, בפריז, בריסל

ועוד . החצי השני שלא, נחשף לכך בכל מדיה אפשרית. בשנת 2016, זכיתי לראותם, אין ספק שזו אחת ההופעות הטובות והמושקעות שהייתי בהם. האנרגיה בהופעה הזו לוקחת הרבה מאוד הופעות חיות של להקות טובות פי כמה. סימן ההיכר של ההופעה, הצמיד שמחולק לכל משתתף, מעשיר את החוויה: הוא מקושר לסאונד, למקצב ולתאורה והקהל הופך להיות חלק מתוך הרמוניה אינטראקטיבית מטורפת. בשיר yellow הצמיד כמובן הפך לצהוב והאולם גדול המימדים מתאחד לשמיים זרועי כוכבים ו... צהובים. אתה מרגיש חלק משלם גדול ומרשים מאוד. הידעתם? שהשיר yellow נכתב והוקלט בלילה אחד, שהוא מספר על אהבתו הנכזבת של כריס ושאת המילה צהוב הם הכניסו ממש במקרה, לאחר חיפוש של מילה שתהיה מרכזית בשיר שכבר נכתב. ספר הטלפונים הצהוב שבצבץ באולפן מאחד המדפים קרץ להם וכך הגיעה המילה הנכונה. באחד מן הראיונות שערכה הלהקה הם סיפרו שבאותו אופן יכלו גם לראות מגזין פלייבוי... אנשים מקשרים את ה-yellow לצבע, לתחושות כגון פחד, חשש ולא מעלים על דעתם שהיא נכנסה לגמרי בפוקס. האינטרפטציה שכל אחד מאיתנו נותן למילים בשירים מרגשת אותי מאד. מוזיקה מרגשת אותי!! היא עוגן מרכזי בחיים שלי. אנשים מחפשים עוגנים בחיים. אנשים רגישים מבקשים יותר. התמונה לקוחה מתוך הרצאה שהעברתי שלשום

חבר המליץ לי על ספר חדש:) "עשן של אי וודאות": https://headstart.co.il/project/69282

את ינון פגשתי לראשונה לפני יותר מ - 20 כקצין צעיר

מיד בסיום ההרפתקאה שלו בקורס הטיס. היום הוא עו"ד מוצלח (ומומלץ!) אבל בעיקר חבר, אוזן קשבת ושותף להמון לבטים ודילמות במהלך החיים. הערב נפגשנו למיקוד רגע לפני ההחלטה על אופן הוצאת הספר הראשון שכתבתי. חשפתי בפניו לראשונה את

את היום הזה התחלתי בהתרגשות משמעותית עם פרסומה של הכתבה במעריב. היה

זה ראיון שבוצע אתמול עם דודי, משיחה של חצי שעה העמקנו ושוחחנו כשעה וחצי. התחושה בראיון הייתה של שיחה קולחת שבה דודי מוביל עם השאלות והבעת העניין בספר "עשן של אי וודאות". לאחר הראיון עם דודי שוחח איתי יוסי וביקש אישור להשתמש בתמונות שהעברתי לבקשתו. את הכתבה עצמה לא ראיתי לפני פירסומה. בראייתי, לא מדובר כלל על נושא צבאי אלא על אירוע מהותי שאסור שישכח מהזכרון הלאומי שלנו, אסון שכולי תקווה שלמדנו ממנו להמשך. את הכותרת לכתבה לא אני בחרתי אך היא המסר הנכון, מה שמעיד שהשיחה עם דודי העבירה אותו היטב. מודה לכל המעורבים בכתבה, רות, דודי ויוסי. מזמין אתכם להמשיך איתי את המסע המיוחד להפקת הספר, בערב שבת, יום שישי הזה - ההדסטארט יסתיים ולא ניתן יהיה לרכוש יותר ספרים במכירה מוקדמת. אוהב ומעריך את התגובות ב"פרטי", את כל מי שתמך, שאל והתעניין, נפעם מההרתמות ועכשיו פונה אליכם במאמץ אחרון ומשמעותי כדי לתמוך ולנסות לעמוד ביעד לטובת ההדסטארט. המון תודה! אוהב המון אורן הקישור לכתבה מצורף

נשאלתי לא מעט על הכריכה של הספר, פרויקט מורכב כמעט כמו

לכתוב אותו... הרעיון המרכזי מבחינתי היה ליצור שילוב אומנותי בין מציאות להדמיה שתשקף את מהות הסיפור, גודל האסון והמראה מתא הטייס בפעילות. ידעתי בעיקר מה אני לא רוצה: לא רוצה אש איתנה של השריפה על הכרמל, לא רוצה (רק) מטוס, לא רוצה כוחות כיבוי או ציור של ההר הירוק. העברתי לעירית, העורכת גרפית, מספר תמונות שצולמו מהאירוע על-ידי חבריי ויצאנו לדרך. עירית הצליחה להבין מהר את מבוקשי, התחלנו פינג פונג קצר ובסופו התוצאה: קוקפיט של מטוס כיבוי יווני בו רואים את ראש הטייס ועליו מונחות אוזניות הקשר. הנוף הנשקף אליו הוחלף באילוסטרציה של הכביש שעולה מזרחה לכיוון בית אורן על-בסיס תמונה שצולמה בעת האירוע (זכויות היוצרים שמורות). זהו הכביש בו עלו לנסיעתם האחרונה צוערי שירות בתי הסוהר, ארוע מעצב בתודעה של האסון. עירית הוסיפה אילוסטרציה של מטוס כיבוי יווני נוסף השופך מים על השריפה לא רחוק מהישוב עוספיה. גב הספר, הוא החלק הימני של הקוקפיט המשקיף אל הכרמל. עירית, זה הזמן לומר תודה. עשית עבודה מצוינת. צירפתי את תמונות המקור לטובת ההמחשה. מודה לכם, שותפיי למסע, על התמיכה, המילים הטובות, השיתופים והאהבה שאתם מרעיפים

פוסט על זיכרון אישי, נרטיב ותיעוד בהקשרי הספר "עשן של אי

וודאות": כשבוע לאחר שהסתיימה השריפה בכרמל החלטתי לכתוב את הדברים המרכזיים שחוויתי שכן, כבר אז, הרגשתי שזהו אירוע חריג ביחס לכל דבר אחר שחוויתי, בין אם המלחמה בלבנון או כל פעילות מבצעית אחרת בה השתתפתי. כתבתי במחברת, השמורה עד עצם היום הזה, את מרבית הפרטים מתוך החוויה האישית שלי. את רגעי הקושי הרבים למול המערכת הארגונית, בטחונית, צה"לית ומדינית ומול הגורמים המתפקדים בה. נקודות אלו, שנכתבו כשבועיים לאחר השריפה היוו את הבסיס להרצאה, שהעברתי מול לוחמים ומפקדים בחיל האוויר כחלק מהכנה מנטאלית ללחימה. ההרצאה עברה גלגולים רבים, התאמתי אותה לקהל היעד ולפורומים השונים: מנהלים, מפקדים בכירים, קצינים, אנשי קבע, סדירים ואף בני נוער. בין הנושאים הרבים שההרצאה נוגעת: מנהיגות, פיקוד, ניהול תחת משבר ואי וודאות ורגישות לאנשים. ההרצאה יצרה הדים רבים. שוב ושוב נשאלתי מדוע אני לא מוציא לאור את החוויה המאוד ייחודית שחוויתי. לקח לי קרוב ל - 12 שנים ועשרות הרצאות עד אשר ההחלטה הוכרעה. אני אכתוב ספר! בספר "עשן של אי וודאות" חשפתי את מעורבותם של אנשים רבים, שלקחו חלק מהותי בלחימה למען כיבוי השריפה בכרמל. לצורך זאת, וכחלק מהיותי שייך לאירגון שמקדש את חשיבות התחקיר, החלטתי לשוחח עם מרבית מהדמויות המופיעות בספר. המטרה הייתה ללמוד את הצד שלהם, לעדכן, להתעדכן ולהיזכר. המפגשים האלו היו מרגשים מאוד, הם שפכו אור, הזכירו והלהיטו. גיליתי שבפרספקטיבה של כמעט 12 שנה אנשים כבר בנו לעצמם נרטיב וזכרו היטב את הדברים מתוך פרספקטיבה פרטית, לעיתים טשטוש העובדות. חבר יקר הסביר לי פעם את ההבדל בין "מורשת להיסטוריה". היסטוריה היא הנתונים, העובדות והמורשת הן למעשה הנרטיב והזכרון ששמרנו. החכמתי מאד מהפגישות, נחשפתי לחלקים מסיפור שפחות הכרתי ובעיקר לתחושות האישיות ולקונפליקטים שליווי חלק מדמויות המפתח בסיפור. מודה לכל מי שנפגש איתי בתהליך ושיתף. אחרי 12 שנה סגרתי מעגל. כל התהליך, מחקר אמיתי, הוביל לשינויים רבים, להרחבת הסיפור מנקודות מבט רבות, ובכך הגדיל את אמינות כתב היד ולמעשה הפך את החוויה לסיפור מיוחד על מבצע משמעותי לכיבוי שריפת היער הגדולה ביותר שחוותה מדינת ישראל. מודה לכולם, אוהב את כולם ומזכיר שנותר שבוע לסיום פרויקט גיוס ההמונים. בתמונה המצורפת ניתן לראות עוד מקור תיעוד שנשמר אצלי:) מזכיר

"יש אישור למכת שמש, מוסרת שירלי". לקח כמה חודשים, מעט ויכוחים ושינויים

של הטקסט בספר תוך כדי התהליך אבל, הוא הגיע בסופו של דבר. התבשרתי הבוקר ומשתף: יש אישור רשמי של ועדת השרים לענייני צנזורה בכנסת ישראל עבור הפצת הספר - "עשן של אי וודאות". מודה לכל מי שעזר ותמך בי לטובת המשימה הזו, החל מהייעוץ האישי, העברת ההעתק לאחר הצנזורה למשרד רוה"מ, והשיח השוטף בתהליך. שולי, יעל, מתן, בני, וסיגל - תודה ומעריך מאד! אז נרגש וממשיך לשתף, אוהב ומעריך את כל מי שתמך עד

צוהרי יום חמישי, השני לדצמבר שנת 2010, שעה 15:17. אוטובוס של

צוערי שירות בתי הסוהר שיצא מרמלה מגיע למחסום שהוצב בהמשך שביל הגישה מצומת בית אורן מזרחה לכביש 721 לטובת משימה מבצעית של פינוי כלא "דמון". ברגעים אלו נחרץ דינו. בהמשך הדרך הם פוגשים כוחות נוספים של כיבוי, משטרה ונער אחד בן 16, "צופה אש" בשם אלעד. האוטובוס נלכד לתוך מערבולת אש ותוך שניות בודדות האירוע הופך להיות לאירוע רב נפגעים. מהתופת הכבדה ינצלו מעטים, הצלם רוני סופר הנציח במצלמתו רגעים קשים מנשוא ושריפה שמכלה הכול. לרכבו שנמלט מהזוועה נדחסו ניצולים מהאוטובוס. מסוקי היסעור, שהוזנקו למקום האירוע ינחתו בבסיס רמת דוד לאחר-מכן לצורך תדלוק. צוותי הקרקע שקלטו את הטייסים, המכונאים המוטסים ולוחמי יחידת החילוץ יזכרו לעד את המבטים המזועזעים, הצער הגדול והיגון הכבד, שניכרו על פניהם. ברגע זה הפכה השריפה בכרמל לאסון לאומי בהיקף בלתי נתפס עם עשרות הרוגים. המלחמה רק החלה וכבר היו לנו כמות הרוגים

בשנת 1973 היה גידי שרון, טייס קרב בן 23 בטייסת 110.

במלחמה הוא נפגע מטיל סורי, הצליח להינצל, לנטוש את מטוס הסקייהוק ולהגיע אל הקרקע בשלום, שם הוא חולץ ושב לטייסת. החזרה לקוקפיט היתה מידית, בלי היסוסים. בהמשך אותה המלחמה הוא נפגע שוב והפעם מטיל בחזית המצרית, נפל בשבי והיה כלוא במשך זמן רב. כיום הוא "הרב גדעון" עוסק בתחום המחשוב וניהול הידע. איש נעים, צנוע, חביב וחכם מאוד. לטייסת אבירי הצפון הוא בנה מאגר מידע מרשים לטובת שימור המורשת. חברי, מוטי חבקוק חיבר בינינו לטובת בחינת פרויקטים עתידים משותפים. כמה

אני אדם שדוגל בנתינה ובמשמעות חברתית. מאמין שלתת זה בעצם לקבל. בשנים

האחרונות אני מרצה בפרויקט ניצוצות של משרד החינוך, מעורב בפרויקטים חברתיים ובוחן כל העת עשייה שמקדמת מיזמים קהילתיים. לכן, היה זה בלתי נמנע להוסיף להדסטארט עבור "עשן של אי וודאות" - אפשרות של תרומה מכל הלב. לטובת מי מכם שמאמין כמוני שלתת זה בעצם לקבל קיימות האפשרויות הבאות: 5 ספרים כתרומה מכל הלב לעמותה/מכינה צבאית ואו הרצאה בעלות מסובסדת כתרומה

עופר (שמו המלא לא יחשף מטעמי חסיון:) יצר איתי קשר בשעות

הערב המאוחרות, קולו היה שקט וחד: "החלק הראשון של הספר שלך עבר צנזורה, למעט מספר תיקונים אותם אתה נדרש לתקן וכמה פסילות". נשמתי לרווחה... עברתי משוכה משמעותית. רגע לפני שניתקתי הוא הוסיף "אה, בהצלחה בוועדת השרים." מהההה???? עניתי ולא בקול ענות חלושה. הוא מיהר להסביר לי שלאחר הצנזורה הצבאית על וועדת השרים, כן זו של כנסת ישראל, לאשר גם היא את הספר טרם הוצאתו לאור. בהצלחה שיהיה לי. האמור לעיל,

אתמול היה יום מאתגר: הדרכה חשובה בבוקר למפקדי גפים חדשים בבסיס

פלמחים ואחר הצהרים סדנה בהקשרי "רגישות ופיקוד" בפו"מ. במסגרת ההדרכות של היום, פגשתי קבוצות מגוונות ושונות של אנשים שהינם משרתי קבע בצה"ל הנמצאים בתהליכי למידה והתפתחות. דרך סיפור אישי, סיפורי מורשת ועוד, מאמין שהצלחתי לתרום להם את המעט שיכולתי

3 ימים לסיום והגשמת החלום שלי! היי לכולם, זו ההזדמנות להצטרף לחלום, למסע

האישי שלי ולקבל ראשונים את הספר - "עשן של אי וודאות"! הסיפור, למי שטרם נחשף, הוא חוויה אישית ברקע האסון הלאומי של השריפה בכרמל והמון תובנות ניהוליות ולחיים עצמם. עד כניסת השבת, זה מה שנשאר לסיום ההדסטארט עבור הפקת הספר הראשון שלי. מודה לכל מי שתמך עד עכשיו, נרגש מאד לקרוא את התגובות בפרטי או בתוך ההדסטארט ואוהב את כולם. משתף הפעם בוידאו ופחות בכתב... מי שדייקה את הסרטון הזה (וגרמה לי להחליף חולצות לטובת הצילום...) היא הסטייליסטית והמומחית למיתוג

התחלה חדשה & אקדמיה לחיים.

פוסט יומהולדת 29: מאז שהשתחררתי אני נמצא בתהליך של חיפוש. תוהה מי אני

ולאן אני הולך, מי אני רוצה להיות ובעיקר מהם הדברים שמרעידים ומשקשקשים אותי מהבפנוכו שלי. בשנה האחרונה אני בתהליך התפתחות מהותי, מרגיש שאני מתחיל לגבש הבנה ברורה למרבית מהתהיות. דרך כתיבת הספר הראשון שלי, עברתי תהליך ארוך ומפותל, מצאתי את עצמי נחשף לרבדים שלא הכרתי בעצמי. הם בעטו, ניפצו וריגשו אותי מאד. יודע שהספר "עשן של אי וודאות" היא סנונית ראשונה ומתנת יום הולדת