Almog nahum

עוברים על כולנו ימים לא קלים. החדשות מצערות מאוד וחשוב שנדע לתמוך

בעצמנו כל הזמן. . מזמין אתכם לשתף את הקרובים שלכם במה שעובר עליכם. לזכור לתמוך בעצמכם בכל דרך שאתם מכירים- דרך נשימה, דיבור תומך ואוהב לעצמכם, תרגילי קרקוע. . לעשות דברים שעשיתם גם לפני המלחמה- כתיבה, קריאה, יוגה, ספורט, הליכה, ריקוד... מה שאתם אוהבים ויתמוך בכם. ואם לא אז לא מאוחר להתחיל עכשיו... . אם מישהו כאן מעוניין בשיחת תמיכה + קבלת כלים לקרקוע בזמן חרדה מוזמן לכתוב לי. *גם אם

גם אתם חווים חוסר ודאות גדול? מי מאיתנו לא בעצם? מקווה

שהמנגינה של הפוסט הבא תביא לכם קצת נחת... . היום השתתפתי בשיעור של המורה שלי נטאלי בן דוד והיא דיברה גם על חוסר ודאות בתקופה זו. . 'חוסר ודאות' מה זה עושה לכם לשמוע את צמד המילים הללו? אילו מחשבות של חוסר ודאות לגבי העתיד מתקיימות אצלכם? אילו רגשות? . מה קורה לכם… בגוף? כשאתם חושבים על זה... . אולי זה מעורר חשש או בהלה שמתבטאים במחנק בגרון או בנשימה מאומצת. אולי חרדה ופתאום יש רעד בידיים… אולי כובד… כבדות כזו בכל הגוף או רק בכתפיים או בידיים.. אולי בחילה, כמו מערבולת כזו בבטן… . גם כשאנחנו ממש לא שמים לב- הגוף שלנו מדבר. בטח ברגעים כאלה בהם כל מיני פחדים עולים. ומה זה ה'פחד' הזה מחוסר ודאות? אצלכם זה פחד? או שזה לחץ/דאגה/בלבול/חוסר אונים? וממה אנחנו מפחדים?/ דואגים?/ מבולבלים? איזה תסריטים עוברים אצל כל אחד מאיתנו בראש? . קודם כל חשוב להבין, אולי כולנו חווים דברים קצת דומים, אבל לכל אחד יש את עולם המושגים, החוויות והזיכרונות שלו. ועל כל אחד מאיתנו העולם הזה משפיע- על התגובות שלנו, על ההחלטות שלנו, על הפעולות... . כאשר אנחנו "חוקרים", כן ממש כמו בלשים סקרנים, באופנים ורבדים שונים. את המושגים הללו בעולם שלנו על ידי שאלות מתאימות, האחיזה שלנו בהם מתחילה לאט לאט להשתחרר… . פתאום הם כבר לא 'ערפל שחור', פתאום הם כבר לא רק- 'ח-ו-ס-ר -ו-ד-א-ו-ת' (טון מפחיד) הם מתפרקים. הם מתפרקים ומתמוססים לאוויר. ואנחנו, כבר לא צריכים או חייבים להיאחז בהם. אז קורה משהו חדש, נפתח פתח קטן קטן (ולפעמים גם גדול גדול), לחופש. נכנס אוויר. משהו, קטן, משתחרר. הגוף נרגע, ואפשרויות או דרכי התמודדות חדשות נפתחות עבורנו. . אם אתם קוראים את השורות האלה ובא לכם לשתף ולחקור איתי את המושגים האלה בחייכם- כתבו לי. הנתינה הזו עבור עצמנו ותחושת השחרור והחופש שהיא יוצרת מאפשרת לאוויר חדש להכנס, מאפשרת לנו לתמוך באחרים ולהניע תנועות שרצויות לנו בחיינו 💖 ואם אתם מסכימים וחוויתם את זה בעצמכם

לאחרונה אין לי הרבה זמן לכתוב כאן וזה כי יש הרבה

תנועה חדשה בחיי שאשמח לשתף אתכם: ✨ התחלתי ללוות בדינמיקה קבוצתית באופן שבועי מכינה של נערים ונערות עם צרכים מיוחדים. חוויה מדהימה וסופר מיוחדת ❤️ ✨ אני מתכונן לפתוח אחרי החגים את המחזור ה2 לסדנאת פסיכודרמה ותיאטרון לנשים מעל גיל 60, שהמחזור הראשון היה פשוט מרגש וממלא! 🎭 ✨ אני בעיצומו של קורס אימון רגשי בשיטת סאטיה. דבר שמפתח אותי מאוד ומרחיב את ארגז הכלים שלי. ✨ הקליניקה שלי גדלה ומתאמנים חדשים ואמיצים מגיעים לתהליכים מרגשים ומעוררי השראה ❤️ ✨ אני ממשיך להעביר סדנאות העצמה לנוער בכל הארץ ומתרגש מכל רגע שיצרתי עבורם מרחב של שיח על קשיים ורגשות ואת האפשרות להתחבר מהלב. למדתי על עצמי המון השנה, למדתי שאני יכול, השנה יותר משנים קודמות- ליצור, להתחבר, להקשיב, לראות את האחר, לחמול, להיות נוכח, ליזום, לשמוח, להשתפר, להשפיע, להיות אמיץ, להתרגש... וגם בשנה הבאה, זאת שנכנסת ממש עכשיו :) אני מאחל לעצמי להמשיך בדרך הזו, להתרחב עוד ולאהוב יותר ויותר ולהמשיך לגעת באנשים רבים ולאפשר להם

אני מזמין אותך לאימון רגשי משנה חיים! אל תעברו את זה

לבד... 💚 💚 מתגברים על פחדים וחרדות. 💚 משתחררים מכעס, אשמה, חוסר בטחון ותסכול. 💚 עוברים התפתחות וצמיחה אישית. 💚 מפתחים חופש, שמחה ושלווה בחיים. נעים להכיר :) שמי אלמוג, לפני כ-8 שנים סבלתי מהתקפי חרדה, קשיי הרדמות בשינה, בעיות בריאותיות חוזרות ובעיקר- הרגשתי פער בין מי שהייתי באותה תקופה למי שידעתי שאני רוצה ומדמיין להיות. . החלטתי שדיי, אני רוצה ומוכן לעשות שינוי בחיי. התחלתי תהליך אימון רגשי מעמיק בשיטת סאטיה, למדתי תואר בפסיכולוגיה, לימודי תעודה בפסיכודרמה ודמיון אקטיבי, רייקי ועוד עשרות ספרי התפתחות וצמיחה שהיוו עבורי מקור ידע ולמידה. . מאז החרדות ובעיות השינה שלי נעלמו, אני בריא פיזית, מערכות היחסים בחיי השתפרו, אני רגוע יותר, אוהב יותר ושקט. . היום, אני מאמין ביכולת שלנו כבני אדם להיות אמיצים ולהביא ריפוי ושינוי עמוק לחיינו. התפתחות אישית דרך עבודה רגשית היא הדרך בה בחרתי ובעיניי המשמעותית ביותר על מנת לייצר חופש, אהבה ושמחה בחיים. . בשנתיים האחרונות אני מלווה אחרים בדרך האישית שלהם, להכיר את עצמם, לפתח ערות למגבלות ולתפיסות שלהם, לשהות בתשומת לב לנשימה ולגוף, ועל

זרעים של שינוי

עד כמה אתם דוחים או מוותרים על מימוש צרכים שלכם לעומת

עזרה ונתינה לאחרים? האם אחד מהם טוב יותר מהשני?

אם אתם כל הזמן בוחרים להימנע ולדחות דברים שאתם רוצים לעשות

או להגשים. הפוסט הזה יכול לעזור לכם. . כשהייתי ילד תמיד אמרו לי שאני פחדן. היו צוחקים עליי שאני מפחד מהחושך, מפחד מגנבים ושיקרו דברים לא נעימים. אני לא הרגשתי פחדן. להיפך. אני זוכר את עצמי מפחד מרעש ששמעתי בבית בלילה אבל במקום להישאר במיטה- יצאתי לבדוק. היום בדיעבד אני מבין את זה אפילו יותר. לא הייתי פחדן- הייתי אמיץ! . אומץ היא היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי-ודאות או איום. זה לא אומר- לא לפחד! זה אומר- להתמודד עם הפחד. . אי אפשר 'לא לפחד'. הפחד קיים באופן כמעט אוטומטי. בגלל כל מיני סיבות... רובן קשורות לילדות המוקדמת ולחוויות שעברנו, אותן אי אפשר לבטל או לשנות. לכן גם את הפחד אי אפשר לבטל או לשנות... אבל! . אבל בעיניי אפשר ו*כדאי*(!!!) לראות את הפחד ועדיין להסכים לעשות את מה שאני רוצה לעשות. איך תזהו שאתם מפחדים? פשוט תתבוננו. . אילו דברים לאורך השבוע שלכם אתם נמנעים לעשות למרות שאתם רוצים? אילו מטרות בחיים שלכם בכלל אתם נמנעים להגשים או דוחים? כל זה קורה בגלל פחד. פחד לפגוש כישלון, פחד לפגוש בדידות, פחד לפגוש חוסר אונים. פחד לפגוש פחד! . להסכים להתמודד עם אירועים כאלה יכולים להפגיש אותנו עם הפחד עצמו. ממש כמו ללכת ברחוב צר וחשוך האמצע הלילה. להחליט שלמרות שזה מפחיד- אנחנו עושים את זה. מרגישים מתח בגוף, מרגישים אי-נעימות, מרגישים מחנק. ועדיין מחליטים ללכת ברחוב כדי שנוכל להגיע הביתה. . גם בדברים אחרים זה בדיוק ככה. זה להסכים כל פעם מחדש, ללכת אחרי מה שאני מרגיש, ללכת אחרי מה שאני רוצה. לחלום בגדול ולהגשים למרות הפחד. . אם הגעתם עד לפה ואתם שואלים- אז מה עכשיו? מה עושים מפה? מתחילים לתרגל. זה לא קורה ברגע. עושים צעד ועוד צעד כל פעם. מסכימים לעשות את הדברים שאנחנו רוצים עם ולמרות הפחד. ואם אתם צריכים

לאיזה מהקולות בתוככם אתם בוחרים להאמין? . לקול חסר הביטחון שאומר שאין לכם

את מה שצריך? לקול הביקורתי שאומר שאתם חייבים להשתנות? לקול המתנגד שכל פעם שאתם רוצים משהו הוא אומר 'לא'? לקול הדואג והמפחד שגורם לכם לפעול במתח והססנות? . לאיזה מהקולות בתוככם אתם בוחרים להאמין? לאיזה קול אתם נותנים את ההובלה? אולי יש כל כך הרבה קולות אצלכם שאתם פשוט עומדים

לפעמים זה מרגיש שהכל בחיים תקוע, שיש דברים שלא זזים, נשארים בגדר

חלום, ויש תחושה חזקה של חוסר אונים. . כשאני חושב על משהו שתקוע, עולה בי תמונה של עץ גדול. עץ ששורשיו תקועים עמוק באדמה. . העץ הזה, הוא לא חושב על כך שדברים לא זזים, הוא לא חולם חלומות על עתידים אפשריים. . העץ הזה, הוא שם באדמה כבר הרבה שנים, מתבונן, מרגיש, חש… באופן טבעי ממשיך בצמיחה, מוציא עלים אך גם שמח בזמן הנשירה. . העץ הזה, הוא לא חושב שהוא עציץ, הוא לא חושב שהוא נחש או עכביש. העץ הזה יודע שהוא גדול ויפה, והוא לא צריך הוכחות שהוא חלק מהשדה. . העץ הזה, יודע הוא שיהיו רגעים קרים, יודע הוא שיגיעו גם רגעים חמים. והוא, בייעודו. ממשיך בצמיחה טבעית. מחוייך, מסופק, שלם. . כשאני כותב את השורות האלו, אני לומד מהעץ כמה דברים חשובים על תקיעות בחיים. . אני לומד מהעץ, שלכל דבר יש את הזרימה הטבעית שלו. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לשאוף לשינוי וצמיחה, להיפך! שינוי וצמיחה יקרו כי הם חלק מהחיים. אולי כדאי שדווקא נבדוק מה אנחנו עושים שמתנגד לכך? מה אנחנו חושבים על עצמנו שמונע את זה? אנחנו מקטינים את עצמנו? אנחנו מפחדים? פחד זה דבר טבעי ולא צריך להילחם בו. בעיניי כדאי ללמוד להכיר בו קודם כל, להחזיק באמונה שאני יכול לשחרר אותו, ובכך לאפשר להישתנות הטבעית בחיי לקרות. . אני לומד מהעץ, לראות את עצמי כפי שאני באמת- גדול ויפה. חלק בלתי נפרד מהסביבה. ואני לא צריך להוכיח שאני שייך, ואני לא צריך הוכחות שאני עוצמתי. בלי כל המחשבות המגבילות אני יודע בתוכי, שאני יכול, שאני מסוגל, שיש לי את עצמי, ואני נותן *רק* לזה להוביל אותי. . ולבסוף אני לומד מהעץ, שלמרות שזה נראה שאני תקוע. בתוכי מתרחשים מלא תהליכים. והם קורים והם יקרו, והכל זה שאלה של מה אני שם על זה? הסבל שלי מגיע מההתנגדות למה שכבר קיים בי, מהמחשבה שצריך להיות אחרת, מחוסר ההשלמה שלי עם הרצונות שלי. נותר לי רק לראות

"אני יכול לעשות את זה לבד" "דברים יסתדרו מעצמם" "זה עוד מעט יקרה

גם ככה" . זה נשמע כמוכם? אתם מאמינים שהכל כבר יסתדר ואין שום צורך בעזרה מבחוץ? פוסט קצר על מסקנה חשובה שעלתה לי הבוקר- למה בעיניי ליווי רגשי הוא כל כך משמעותי. . נתחיל רגע בזה שהוא לא מתאים לכל אחד. אם אתם מרוצים ממה שקורה לכם, אם מעדיפים ללכת לבד או להישאר באזור הנוח אז זה כנראה לא בשבילכם. . אבל, אם אתם לא מרוצים ממה שקורה לכם בחיים, אם יש בכם רצון להתקדם, להביא יותר שמחה, רוגע, הגשמה, סיפוק ומלאות לחיים. *חשוב לומר- אין שום בעיה ללכת את הדרך הזו לבד* זה לגמרי אפשרי. . הדבר היחיד שליווי מתאים נותן בעיניי זה *קיצור דרך*. במקום שהדרך תקח כמה שנים היא עשויה לקחת כמה חודשים. נכון, אין שום הבטחות, אף אחד לא יכול להבטיח לך שהוא יקח אותך לתוצאה הרצויה ב100%, אבל *בטוח* שהדרך תתקצר. . כשמקבלים ליווי מתאים, יש שם עוד מישהו- שדוחף אותך קדימה, שמעורר בך השראה ולמידה, שנמצא שם עבורך, שמחוייב לתהליך שלך, שאוהב אותך ורואה אותך, שעוזר לך ליצור שינוי חיובי בחיים. . רובין שארמה אומר- "מדריך אישי יכול להאיר את דרככם, לעודד אתכם בזמנים קשים ולחסוך שנים מעקומת הלימוד שלכם... הדרכה אישית לחיים מלמדת איך להגשים חלומות ואיך להשיב את האיזון לחיים" חמישי שמח

וידוי #1 - איך התקף החרדה הראשון שלי בגיל 25 היה מה

שהעיר אותי - . לפני יותר מ7 שנים, חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי. תחושה פיזית קשה של בלבול, סחרחורות, דפיקות לב מואצות וכאב חזק בלב. נבהלתי כל כך שנסעתי למיון (!!!!), שם אמרו לי שזו חרדה, אבל לי הייתה תחושה חזקה שאני כאילו עומד למות. . זה קרה בתקופה שבין הטיול הגדול לתחילת לימודי התואר הראשון. גרתי בתל אביב והרגשתי שהלכתי לאיבוד בעיר, עברתי בין עבודות ומערכות יחסים, התקשתי להיות נוכח ומרוכז, חוויתי נדודי שינה וגם הרבה חולי. הרגשתי שיש לי חלומות ורצונות להגשים וככה- *זה פשוט לא הולך לקרות*. הרגשתי *פער* וזו נקודה שחשוב לי להדגיש- בין מי שהייתי באותה תקופה למי שכל כך הרגשתי שזה מי שאני באמת. . שנה לאחר מכן אחרי ניתוח בריאותי ומספר התקפי חרדה נוספים, הכתה בי ההבנה שאני חייב לעשות משהו, אני חייב ורוצה לעשות שינוי. . מאז כבר 6 שנים שאני נמצא בתהליך של התפתחות וצמיחה. התהליך הזה גרם לי להבין 2 דברים חשובים: 1. אני יכול להיות מי שאני רוצה להיות. הדבר היחיד שעוצר אותנו זה פחד- פחד להיות לבד / פחד שאין לי מספיק כסף / פחד שאין לי אומץ וכו'. 2. אין סיבה שנקבל מצב של חרדה / נדודי שינה / מחלות / מחשבות טורדניות כמשהו קבוע.. כל אחד יכול לרפא את עצמו! אם רק תסכימו לגעת בכאב, יחד עם ליווי מתאים או עם רצון חזק מספיק. . אני רוצה להדגיש- אנחנו יכולים לעשות *שינוי משמעותי בחיים!* לא משנה באיזה סיטואציית חיים אנחנו וכמה אנחנו חושבים שאין שום סיכוי שנצליח. . בנוסף לעבודה פנימית, המסע שלי כלל לימודי תואר בפסיכולוגיה, טיפול בדמיון מודרך, טיפול רייקי אנרגטי, טיפול בפסיכודרמה ועשרות ספרי התפתחות וצמיחה שהיוו עבורי מקור ידע ולמידה. . כיום אני מגשים את החלום שלי ועוזר לאחרים, באמצעות ארגז הכלים והידע הרב שצברתי, לעבור תהליך משמעותי, להביא ריפוי לנפש ולהתקדם אל עבר חיים טובים, שלווים יותר ונכונים יותר עבורם. . אם הזדהתם/ן, או אם יש לכם חברים/ת או קרובים/ת שאתם יודעים שתהליך כזה יהיה משמעותי עבורם, אספר לכם/ן שנותרו לי מספר מקומות מאוד מצומצם בתל אביב, ועכשיו גם באזור עמק חפר. . מזמין אתכם לפנות לעוד פרטים, ולצאת איתי לדרך בה נעזור לכם להתקרב למי שאתם

אם גם אתם נכנסים לתוך בלבול נוראי לפני קבלת החלטות- הפוסט

הזה הוא בשבילכם! לאחרונה אני נמצא בשלב של כל מיני החלטות חשובות בחיי. איפה אגור? איפה תיהיה הקליניקה שלי? איזה יעוץ לקחת לעסק? איזה עוד דברים הייתי רוצה ללמוד? ואז…. בהרבה פעמים אני פתאום מוצא את עצמי נכנס לתוך בלבול נוראי. כן, לא, אולי. כן כי ככה ולא כי ככה. מסע שלם של ייסורים. רשימת מכולת למה כדאי ואז רשימה אחרת למה עדיף שלא... חוסר שקט!!! הרבה רעש. דאגה. פחד. פחד מהחלטה הרת גורל שתפגע בסיכויים שלי. ואם זה לא יסתדר ואם זה כן יסתדר? זה מדוייק לי או שלא?? ואז גם השיח על הרצון- זה הרצון שלי? זה לא הרצון שלי? זה מה שאני רוצה? אני בטוח שזה מה שאני רוצה? מה הבטן שלי אומרת? ואפילו בבטן הרבה פעמים התשובה ממש לא ברורה. ואז עולה השאלה- למי להקשיב? לבטן? לראש? אבל איך יודעים? אז מה לבחור לעזאזל?? אבל רגע, עצרו. מכיוון שאני כבר מכיר את הסיפור הזה ואני יודע שיש לי את הכלים המתאימים להתמודד איתו, ברגע שהתחיל לי כל הבילבול הזה החלטתי לקחת רגע הפסקה מכל המחשבות הללו. עצררתי הכל ולקחתי את עצמי לרקוד, שמתי את כל המחשבות בצד. ואז נפל אצלי אסימון משמעותי - אין עתיד אחד אפשרי שמתאים לי. אין החלטה אחת שאני אבחר והיא זאת שתוביל אותי אל האושר המובטח. יש את הרצון שהוא רצון פנימי- למשל ללמוד ולהתפתח בתחום שמעניין ומעשיר אותי, למשל לגור בדירה שתיהיה לי בית, עם אור, טבע וקליניקת טיפול, למשל לפעום אהבה אמיתית, כזו שרואה אותי, שיש בה תשוקה וכבוד, למשל לקחת את עצמי למקום טוב יותר עבורי, לשמוח יותר, להתרגש, להשפיע, להעניק… כל עוד הרצון הפנימי הזה ברור בתוכי, זאת אומרת *אני יודע מה אני רוצה בתוכי*, הוא יכול להתקיים במגוון עתידים אפשריים- דירה קטנה ממה שרציתי או יותר גדולה לימודים פה או שם שיער בלונדיני או כהה מוסר ההשכל כאן ברור לי- בכל עתיד שאבחר מתוך האפשרויות שמותאמות לרצון הפנימי שלי- אני אתפתח לכיוון שאליו אני רוצה להתפתח, אני אלמד את מה שאני צריך ללמוד, אני אקום על החוסר ביטחון שלי ואקח את עצמי אל עבר מקום טוב יותר ונכון יותר עבורי. ואוווו. בתוך רגע הרגשתי הרבה יותר טוב. נשמתי לרווחה, נרגעתי. חיוך קל עלה על פניי :) ולכן, הנוסחה שלי לרגע של החלטה חשובה: 1. קודם כל וודאו שהרצון שלכם אכן ברור ומדוייק עבורכם, (אם לא, יידרש קודם כל חידוד ואז המתנה לאפשרויות חדשות שיגיעו) 2. עזבו רגע את ההחלטה מבין האפשרויות! שחררו מזה! צאו לרוץ, לכו לרקוד, תעשו מדיטציה- משהו שיעזור לכם לנקות את הראש. 3. אל תשכחו להזכיר לעצמכם כמה אתם מדהימים, יפים, אהובים ונהדרים! 3.1 אל תשכחו להזכיר לעצמכם כמה אתם מדהימים, יפים, אהובים ונהדרים! וגם, חבקו את עצמכם!!! חזק אם אפשר ;) ולבסוף, חשוב שתזכרו- זה לא משנה באיזה עתיד פיזי תבחרו בדיוק. אתם תקחו את עצמכם (אם רק תאמינו) לאן שתרצו להגיע!! תגדלו, תתפתחו, תצמחו ותגשימו את החלומות שלכם. אתם *תגשימו את החלומות שלכם*. שאלה קטנה אליכם- האם לכם קל לקבל החלטות? ואם

מתי בפעם האחרונה הייתם שם עבור עצמכם? אבל ממש. ברגע של

משבר, ברגע של עייפות, ברגע של תסכול... ברגע בו אתם מרגישים לבד ברגע בו אתם מרגישים "קטנים". ברגע בו אתם חושבים שאתם פחדנים, שאין לכם מה שצריך בשביל להצליח. שאתם לא מוכשרים מספיק, חכמים מספיק, מעניינים מספיק. ברגע בו עולה פחד מטורף ממה יהיה איתי בהמשך? כשאתם חווים את אחד הרגעים האלה או דומים, הדבר החשוב ביותר הוא לזכור שזה לא אמת. זה סיפור שאתם מספרים לעצמכם. הדבר הבא הכי חשוב הוא ש*אתם* היחידים שיכולים להיות שם עבור עצמכם ובכך להביא **ריפוי** אמיתי לנפש. תיקון לאותם סיפורים כוזבים שחוזרים שוב ושוב ובכך להביא להפסקתם. להיות שם עבור עצמי אומר שלושה דברים: 1. לקחת נשימה 2. לשבת ליד או לחבק את עצמי (אפשר גם בדמיון) 3. *והכי חשוב*- א-ה-ב-ה. לא אהבה מבחוץ. אהבה עצמית. זה לא קל, בטח לכאלה שלא רגילים לאהוב את עצמם. אז לתרגל. כל פעם לתרגל. להגיד לעצמי- אני אוהב/ת אותך. אני פה בשבילך. אני *תמיד* אהיה פה לצדך. תמיד. אל תיהיו סקפטים. תנסו ותתרגלו. כולם יכולים. גם אתם יכולים לאהוב את

להסתכל מסביב ולהבין שזה *בדיוק* מה שאני רוצה בחיי זה משפט שכל

אחד מאיתנו היה רוצה לומר לא? וגם... אני עובד בעבודה שאני רוצה אני במערכת יחסים שאני רוצה אני מרוויח כמה שאני רוצה אני עושה דברים שאני רוצה ועושים לי טוב אני מתנהג לאחרים כפי שאני רוצה אני לומד מה שאני רוצה אני נמצא בסביבת החברים שאני רוצה אני מתפתח ומצליח בדיוק כפי שאני רוצה אני גר בדירה שאני רוצה אני לובש את מה שאני רוצה אני מלא בטחון עצמי כפי שאני רוצה אני תושב במדינה שאני רוצה אני מפנק את עצמי בדיוק כפי שאני רוצה אני אוהב כפי שאני רוצה אני קרוב למשפחה שלי כפי שאני רוצה אני כנה ואינטימי בזוגיות שלי כפי שאני רוצה אני חי בסיפוק מכל מה שיש לי בדיוק כפי שאני רוצה גילוי נאות, בגיל 26 הבנתי שכל מה שיש לי בחיים זה ממש לא מה שאני רוצה. סגנון חיים שלא היה נכון לי, חברים שלא ממש התאימו לי, עבודה שלא אהבתי, מערכת יחסים שגרמה לי המון תסכול, ריחוק מהמשפחה ועוד. בעיקר הרגשתי שאני לא מה שאני רוצה להיות. מה שהנפש שלי צריכה. שהתרחקתי מעצמי ומהרצונות שלי. היו לי קולות פנימיים שאמרו לי- "זה לא מתאים לך" "אתה צריך משהו אחר" "אתה תתמלא מדברים אחרים" "אתה לא בסביבה המתאימה לך". ואז הבנתי שאני חייב לעשות משהו. אני חייב (ובעיקר רוצה) לעשות שינוי. היום אחרי 6 שנים של תהליכים אני יכול להגיד שיש לי כמעט את כל מה שאני רוצה כרגע ואני בדרך להגשים דברים נוספים. רוצים לשמוע עוד על התהליך שלי ועל איך אפשר לעשות אותו גם בעצמכם?

"לא מצליחה לשחרר מהעבר" לאחרונה פנתה אליי חברה ושאלה- "מה עושים כשלא

מצליחים לשחרר מהעבר?" "אאממממ" חשבתי לעצמי... "בואי נבין רגע יחד מה זה אומר" גילינו שישנם זיכרונות לא נעימים מהעבר שעדיין משפיעים עליה, היחסים מול המשפחה הם לא כפי שהיא הייתה רוצה והיא כועסת הרבה ולא מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה. בטח מוכר גם לחלקכם לא? באמת, כאשר אנחנו לא מצליחים לשחרר ממשהו, אנחנו מרגישים תקועים ואולי גם מתוסכלים. ממה למשל? מצב כלשהו בחיים או ציפייה למשהו, רגש מסויים או זיכרון כואב ואפילו מערכת יחסים / עבודה. רבים מאיתנו נשארים שנים בעבודות או מערכות יחסים שכבר לא עושות לנו טוב. אז מה עושים? מה פשוט קמים והולכים? במקרים מסויימים כן. צריך לשחרר את הצורה שהתקבענו עליה ולהמשיך לצמוח במקום אחר. גם אם זה כואב, פרידה יכולה להיות דבר מצמיח ומשמעותי מאוד. אבל לפעמים לא- אפשר לשאול את עצמנו "מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב הזה? איך אני יכול להישאר בעבודה הזו או במערכת היחסים הזו ועדיין להמשיך להרגיש חי/מסופק/שמח?" איך? ישנן הרבה דרכים. החיים לא חייבים להיות קשים. אם מישהו מכעיס אותך אפשר להגיב מתוך חמלה ולא מתוך כעס. אפשר לתרגל חשיבה חיובית ולהתחיל להגיד לעצמכם כמה אתם מדהימים ויפים ולא הפוך, אפשר לראות את הזיכרון הכואב עולה ולהחליט לא להיסחף איתו ולתת לו ללכת, אפשר לבחור להאמין בעצמך ובדרך שלך ופחות להשוות לאחרים. תתחילו לשים לב לדיבור הפנימי שלכם- האם הוא מתנגד

להצליח לא לחזור על אותן הטעויות- שמעתם פעם על החבלן? לא התכוונתי

למחבל או החבלן המשטרתי, אלא לחבלן הפנימי. לכל אחד מאיתנו יש אחד כזה. כזה שמחבל במאמצים שלנו להצליח, להגשים, להיות כנים ואפילו לעשות שינוי. החבלן הפנימי שם לנו רגליים בכל מיני רגעים בחיים ומונע מאיתנו להתקדם או פשוט לעשות מה שאנחנו באמת רוצים. הוא טוען שאנחנו לא מסוגלים לזה, שאין לנו מספיק כישרון, שאנחנו לא חכמים מספיק, אין לנו מספיק כסף לזה, אין לנו מספיק ניסיון, אנחנו לא נצליח ובכלל כל ההתאמצות הזו תיהיה לחינם והיא רק תגרום לנו לסבל. לפעמים הדעות של החבלן עלינו כל כך חזקות שהם מייצרות אצלנו חרדה גדולה בגוף. תחושת ערבוב בבטן, תחושת מחנק, כאבי צוואר וכתפיים העיקר שלא נזוז חס וחלילה. החבלן הוא בעצם מראה שמשקפת לנו את הפחד שלנו מליצור את המציאות שאנחנו רוצים. אם נקשיב לו הוא יגרום לנו לחזור ולעשות טעויות. לבחור במציאות שאנחנו לא בהכרח רוצים או לוותר על דברים שאנחנו רוצים שיקרו. לכן, היכרות עם החבלן זוהי הזדמנות עבורנו. זוהי הזדמנות להבין איך הוא פועל ולהצליח להשקיט אותו במעט. זוהי הזדמנות להבין מה הוא צריך לשמוע כדי לא להפריע ואיזה כוחות פנימיים קיימים בנו על מנת להתמודד איתו. קחו תרגיל- תחשבו על משהו שאתם ממש רוצים לעשות כבר הרבה זמן ולא עשיתם. תשאלו את עצמכם למה זה לא קרה עד עכשיו? הנה לכם החבלן. כל הסיבות וכל התירוצים זה הוא. מחבל לכם ברצונות שלכם. אם תצליחו בפעם הזו ( וגם בפעמים הבאות ) לא להקשיב לו ולקיים את הרצון שלכם, אתם עשויים למנוע מעצמכם לחזור על אותן הטעויות שוב ושוב ושוב. אם תמשיכו לתת לו להרוס לכם כל פעם מחדש, כנראה שתמצאו

אתמול במהלך סשן מדיטציה עלתה בי הבנה- לא משנה איך נסתכל על

זה, אם אנחנו רוצים להיות מאושרים יותר, שמחים יותר, חופשיים יותר- אי אפשר שלא לגעת בכאב. זה מתחיל קודם מלהבין שיש כאב. אם זה כאב שהתעלמנו ממנו הרבה זמן הוא כנראה יתבטא בכאב פיזי בגוף. אם לא פיזי אז נוכל לזהות אותו דרך חוסר סיפוק שלנו, דרך ביקורת שיש לנו, דרך הלקאה עצמית, דרך דיבור פנימי מתנגד ולא תומך, דרך חוסר סבלנות, כעס וכו'. ישנן הרבה דרכים בהם הכאב הפנימי שלנו עשוי להתבטא החוצה. השלב הבא זה להסכים לראות אותו, להסתכל עליו. עוד לא לעשות כלום רק להסכים להבין שהוא קיים. שהוא השפיע עלינו זמן מסויים וכרגע משפיע עלינו. ולנשום. השלב האחרון הוא גם השלב ממנו מגיעה הצמיחה. למרות שזה נשמע קשה, מפחיד, לפעמים אפילו בלתי אפשרי- הגיע הזמן להתחיל לאט לאט לגעת בו. בזהירות או במהירות תלוי בקצב שמתאים לך. לגעת בכאב, לשאול אותו- "מי אתה?" "מאיפה באת?" "מה אתה מנסה להגיד לי?" להרגיש אותו. לפעמים אפילו להרגיש אותו בגוף. אבל... באמצעות כוחות פנימיים או שאפשר לקרוא להם *עוגנים* ⚓ פנימיים שיתמכו בך ויהיו שם לצדך יהיה אפשר להתגבר עליו. להצליח להחזיק אותו, להבין אותו ולהתמודד עם הכאב. זה לא אומר שזה יהיה קל אבל זה לגמרי אפשרי. לכל אחד ואחת מאיתנו. התובנה הזו הייתה משמעותית עבורי לא כי לא ידעתי את זה קודם. אלא כי זו הייתה תזכורת לעצמי. גם אחרי שנים של התפתחות אישית- יהיה כאב מסויים לגעת בו. אז מה זה שווה את כל התהליך אתם שואלים? כי אמנם העבודה ממשיכה אבל החיים משתפרים, נכנסת שלווה גדולה,