גידי אהרונוביץ

גם סופה טרופית לא תמנע מאיתנו לקיים ארוחת צהרים עסקית (ראו

סרטונים מצ"ב בתגובות) - ואם מדובר בחומוס, פלאפל, ושווארמה משובחים מבית פונדק הים בשכונה - בניהול תמי ביתו של דוד האגדי מפונדק הים המיתולוגי בנתניה, אז גם הרווחנו ארוחה מצוינת במחיר מפנק, ובשירות אישי של תמי והצוות, וגם נהנינו מאווירה ותפאורה חורפית עם פסקול מתוך סרט הרפתקאות בלב גשמי המונסון. ותודה לYoav Lavi שהביאני עד הלום🙏עם שיגעון החומוס שלו - Shvil Hummus - שאולי בשל הסופה לא רכב

אם מרצים מגיעים למקומות רחוקים - או - רואים עולם עם

גידי אהרונוביץ לאחרונה הוזמנתי להרצות את הרצאתי "איך עיוור נוהג" בפני תושבים במושב שתולה שבגליל - על גבול הלבנון. מאחר ומכונית הפורש שבה אני מצולם לעלון של הרצאתי הושבת, בחרתי לנסוע לגליל ברכבת, והפעם נתתי לנהג הקטר להוביל את הדרך. גיליתי ששתולה רחוקה מהרכבת בנהריה מרחק של 40 דקות נסיעה. Yuval Franco שאירגן לי את ההרצאה במסגרת המיזם שלו TALKSHOWS (facebook.com/profile.php?id=100087684723489) אמר לי שחבר'ה מהישוב יאספו אותי מנהריה לשתולה וחזרה לנהריה. כשסיפרתי על כך ליואב הוא סיפר לי על מיזם קירות מדברים, שתולה (https://www.facebook.com/profile.php?id=100070865443114) ועל הרקע שבמסגרתו הוא נוצר. כשירדתי מהרכבת בנהריה פגשתי זוג נחמד מהישוב, הורים ל-4 ילדים, מגדלים עיזים ועוד כמה חיות. טוב ככה זה כשאתה גר בשתולה. (ברוח הביבר הפרטי של מארחיי בחרתי בצילומים שלי ליד ציורי חיות במיזם "קירות מדברים") בארוחת ערב משותפת על שווארמה וקולה שוחחנו על מוזיקה, ספרות, ועל סוגיו השונים של רוטב העמבה האגדי. לפני שנכנסנו למושב הם לקחו אותי להצטלם ליד מייצג "קירות מדברים" בעודם מתארים בפני את הסצינות והצבעים המרשימים שצוירו על בטונדות של גדר הגבול. ממש יכולתי לחוש את מבטיהם הבוחנים של תצפיתני החיזבאללה שצפו לעברנו מעבר לגבול, וייתכן שחשדו בי בנשק סודי חדש של צה"ל. השילוב הייחודי של אוויר הרים ופסטורליה גלילית ליד יצירות אומנות יפיפיות שצוירו על קירות בטון, וברקע תצפיתני חיזבאללה, הכניס אותי לתחושה מאד מאתגרת אך גם מילא אותי בהשראה ובהכרת הטוב. בהרצאה מול אולם מלא בבני כל הגילאים, מבני נוער ועד מבוגרים, הרצאתי וניגנתי והקהל היה איתי לגמרי, האזין, שאל, צחק, הזיל דמעה בקטעים המרגשים ביותר, ואף הריע. בסיום ההרצאה הם פתחו שולחן והגישו לי מכל טוב. קשה להסביר כמה מרגש אותי להיווכח לאיזה מקומות מדהימים ואיזה אנשים נפלאים מביא אותי מסע ההרצאות שלי. בסופו של יום נפלא הגעתי לתחנת הרכבת בנתניה בשעה 01:30 לפנות בוקר, עייף אך מרוצה. תודה ליובל על הזמנת ההרצאה, ולאנשי שתולה על החווייה

במסגרת השת"פ שלי עם עמותת תו המשווה - equinote, העמותה לתרבות

מונגשת ופסטיבל צמיד התקיימה במרכז הקהילתי בפסגת זאב בחסות מינהל קהילתי פסגת זאב הרצאתי "איך עיוור נוהג" אל מול קהל של מעל 60 אנשים קשובים ונפעמים. לעולם לא אפסיק להתרגש מאותו רגע שבו אני שומע את הקהל מתגלגל מצחוק, או נשנק למשמע קטע מאתגר במיוחד שהצלחתי לעבור בו עוד מכשול במהלך דרכי המפותלת ורבת המהמורות. סיפרתי את סיפורי האישי ובקהל נכחו גם קבוצת עיוורים מ - מרשל ירושלים - מרכז רב שירותים לעוורים וכבדי ראייה. על הגיטרה ניגן בחן וכישרון רבים Hagai Raz. וכמובן תודות לYifat Shooa-Nishri מעמותת תו המשווה שליוותה את

איזה בוקר של כיף איזה כיף שהיה לי הבוקר.

מערך הדיגיטל הלאומי הוא הגוף הגדול ביותר שכותב ומתחזק את אתרי

הממשלה והמדינה. מאד שמחתי להרצות ל - 50 עובדים של מערך הדיגיטל בזום את הרצאתי "איך עיוור מכבה שריפות". הרצאות זום מאפשרות לי חשיפה לקהלים רחבים, שלפעמים ממוקמים במשרדים ואתרים מרוחקים זה מזה, ובנוחות מירבית של המשרד הבייתי שלי וללא צורך בנסיעה למקומות מרוחקים, אך יש בהן קושי מיוחד כי אני לא רואה וחש את הקהל וגם לא שומע אותו וצלילי החליל נקטעים בשל קשיי תקשורת. בעוד שבהרצאת זום נהוג לבקש מהמאזינים לסגור מיקרופונים, אני תמיד מבקש משניים שלושה משתתפים לפתוח מיקרופונים בכדי לשמוע את פרצי הצחוק והאנרגיה ולקבל משוב במהלך ההרצאה. אחד הרגעים האהובים עלי בהרצאה הוא כאשר הקהל מצטרף בשירה לנגינת החליל שלי, ובזום זה לא מתאפשר. במהלך ההרצאה שכאמור התנהלה בזום, הרגשתי כמרחף בחלל ובאי ודאות עד כמה עוצמתי ומרגש המסר שאני מעביר, אבל בשלב השאלות עלו שאלות מעניינות ומאתגרות וחלקן אף חדשות שלא נשאלתי עד היום וגם אמרו לי כמה זה היה משמעותי עבור המאזינים. מאד התרגשתי להבין מהשאלות גם שלמרות שהמאזינים יושבים מול המחשב והפיתוי לעשות פעולות מקבילות במהלך ההאזנה להרצאה, הם האזינו בקשב רב ושאלו על נושאים מאד ספציפיים שעליהם דיברתי בהרצאה. אז תודה לתמר ממערך הדיגיטל על העזרה עם הזום ועל מתן הבמה והחשיפה בפני קהל קשוב ומקצועי אשר אני

ערב זיכרון מרגש שאיחד הרכבים מוסיקליים משלושה בתי ספר ובקהל 750

איש - משפחות הילדים המקסימים. ובפן האישי והמקצועי שלי - כשאתה מלמד בשני בתי ספר ובית הספר עורך טקס יום זיכרון בהשתתפות שלושה בתי ספר אתה מקים מקהלה משלושה בתי ספר - וזה מאתגר ביותר - אך כאשר ההכנות הרבות מתממשות באופן שחווינו אמש, הסיפוק מושלם. בנוסף ההרכב שלך בחטיבה/תיכון (בי"ס שש שנתי) מצטרף וכשאבא של תלמיד מוביל איתך ערב שירי לוחמים והקהל הרב נשאר עוד שעה ארוכה לשיר ולהתרגש ביחד - אתה שוב נדהם מכוחה של המוסיקה לאחד ולנחם. כך נראה ערב יום הזיכרון שלי עם בתי הספר חיים גורי, חיים חפר, וקרליבך - עיר ימים, נתניה. תודה לצוותי ותלמידי בתי הספר שעמלו וטרחו ביחד אתי בשבועות שלפני הטקס על הכנת ההופעה המוסיקלית ועל הסרטונים והריקודים שהשלימו ערב מרגש וערכי שאני בטוח שהתלמידים ומשפחותיהם יישאו עימם בליבם. תודה

זכרון מתוק מלפני הפסח: https://www.facebook.com/Gidi.Lectures.and.Music/videos/195378389929878/ לפני הפסח ולאחר הופעתי בנס ציונה כתבה לי

עידית חן-סייג מהמרכז לאזרחים וותיקים נס ציונה: המלצה חמה מארוע הרמת כוסית לפסח - מופע "איך עיוור נוהג" עם גידי אהרונוביץ המופע היה מרגש, מלא הומור ומעורר השראה על ההתמודדות, היכולות ותעצומות הנפש של גידי וסיפור חייו כילד עיוור שלמרות כל המכשולים בחייו הפך למורה למוסיקה ונגן חליל צד. המופע קיבל מחמאות רבות ותגובות מפרגנות מהגמלאים אשר התרגשו ממנו מאד. אנא מסור תודתנו והערכתנו

לכבוד יום הולדתי החל היום (13.4) ביליתי בחופשה בפראג וסביבתה. לצד המון

אוכל טעים, ובירות, ומזג אוויר מדהים, מוזיקה כנסייתית, ואף ניסיון שלי לתפעל תיבת נגינה עתיקה עם המון קיורטוש שמריח מדהים ברחובות ודוכני החג והכל באווירה הנינוחה של הבירה הצ'כית המקסימה. נחתי והתאווררתי וצברתי כוחות להמשך מסע ההרצאות וההפקות המוסיקליות שלי. היה לי מאד קשה לשמוע על מותו של הסופר והאיש המדהים מאיר שלו - סופר נערץ ומחונן שספריו זמינים להאזנה בסיפרייה לעיוורים. בדרך חזרה הזכרתי לעצמי שביום שישי אני מרצה בצור-יגאל ושיש לי לנהל טקסי יום שואה וטקס יום זיכרון עם 3 בתי ספר שמתוכם אני מלמד בשניים והקמתי הרכב מוסיקלי בשלישי. בטיסה חזרה עשיתי עיניים לטל הדיילת ותוך כדי סמול טוק סיפרתי לה על "איך עיוור נוהג", הרצאתי לקהל הרחב, ועל חיבתי להצטלם בכלי רכב אקזוטיים ואמרתי שאחד החלומות שלי הוא להצטלם בתא טייס. מיד טל חזרה ואמרה שהם ישמחו לארח אותי ולאחר הטיסה הצוות אירח אותי בתא הטייס. ברצוני להודות לישראייר על הנדיבות וחום

לפני כשבוע הרצאתי בפני מספר קהלים שונים ומגוונים ומאד נהניתי לראות

כיצד סיפור חיי נוגע ומרגש אנשים מתחומי חיים ועניין שונים. ביום ראשון התחלתי את השבוע בחברת אפקארד שיושבת ברמת השרון והמתמחה בפיתוח אפליקציה לקניות, בין השאר ברשתות קמעונאיות בארצות הברית. הם בקשו לשמוע גם את סיפורי האישי וגם לקבל הדגמת נגישות. הקרנתי את מסך האייפון במאקבוק אייר שלי שהיה מחובר למקרן וביצעתי מספר פעולות אל מול עיניהם. ראשית, הדגמתי את אחת האפליקציות הפחות מוצלחות שנכתבו כאן בתחום הנגישות - אפליקציה של רשת קמעונאית גדולה ומוכרת - ואני די בטוח שאם בעלי הרשת הזאת יזמינו אותי להרצאה ואני אדגים להם עד כמה היא לוקה אפילו בדברים הבסיסיים הנדרשים למשתמשים בעלי צרכי נגישות, הם לא יצאו מהמשרד עד שזה מתוקן. לאחר מכן הדגמתי את האפליקציה של רשת קמעונאית גדולה אחרת שהשתפרה מאד וממשיכה להשתפר ולהשתכלל כל הזמן וניכרת בה ההשקעה והמחשבה של מפתחיה ומפעיליה ואחרי מה שראינו בהדגמת האפליקציה הראשונה, זאת בהחלט נקודת אור. ואז עברתי להדגים את האפליקציה של אפקארד. הם שמחו לגלות ש - 95 אחוז נגיש ומה שלא הם מיד צילמו אותי מדגים והעבירו הלאה. אז לצד סיפורי האישי המלווה בקטעי נגינה, כולנו נהנינו מאתגר חקר נגישות האפליקציה וכמובן שכולם יצאו עם המסר

BOSSANOVA ביצוע בהופעה בפסטיבל שייח אבריק בבית שלהב"ת קרית טבעון -

היי הורים לילדים חמודים, נבונים, וסקרנים - אני בא לדיזנגוף סנטר

להציג את המופע שלי "6 נקודות" המשלב את הסיפור של לואי ברייל ממציא כתב

תודה למקהלת העפרוני על ההזדמנות להופיע בערב המרגש: https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=pfbid02Ucnkxy9HyTEPbWWEvtruGdzFBQfeQFHb49dKVeqrircHA9cNQcy5YKXdi38tHELl&id=100045208039351

ד"ר יעל רוט ברקאי - Yael Roth-Barkai Phd ראש תכנית הכשרה

כשהייתי ילד היה לי חלום לשיר במקהלת ילדים וניסיתי להתקבל אבל

כנראה כבר אז שרתי ברמה שבה אני רואה. אני זוכר מנצחת שאמרה לאמא שלי שזה מסובך ובלתי אפשרי. כשמנצחת מקהלת העפרוני Yael Binstock Inbar התקשרה וסיפרה לי שבשיתוף עם עמותת תו המשווה תהיה הופעה שלי ושל עוד 2 עיוורים עם מקהלת העפרוני הצעירה ממש התרגשתי ומייד הזמנתי את חברי Uri Parnes הקלידן והמלחין להשתתף בחגיגה. למדתי בעל פה מלא תפקידי חליל שנכתבו במיוחד עבורי וזה היה קשה בייחוד ללמוד את הכניסות של החליל ביחד עם המקהלה - היו לי שם המון ספירות וקטעי אופ ביט. בחזרה ובהופעה קבלתי המון אהבה מהילדים המקסימים שסקרנותם מצד אחד, וההתרגשות שלהם מהמגע הבלתי אמצעי אתי היו עבורי המעיין מים חיים מפני שאלו סקרנות, אהבה, והתרגשות כל כך טהורות. בהופעה ניגנתי עם אורי את שיר החליל וקטע אינסטרומנטלי מקורי של אורי בשם "בוסנובה" - קטע מקסים שיופיע באלבום שעליו עובד אורי. הדגמתי לקהל ול - Gabriel Hadar השחקן שהנחה את הערב כמה כח והומור יש בהרצאה "איך עיוור נוהג" ע"י מספר אנקדוטות מתוך הרצאתי. הקהל הגיב בכל כך הרבה חום ואהבה - והרבה לצחוק ולהתרגש מדבריי - וזה ללא ספק הדלק במנועים שלי להמשיך ולקדם ולשכלל את המסע שלי ברחבי הארץ עם ההרצאות שלי. תודה לאומנים העיוורים שהפליאו בביצועיהם - Eden Taharani על שירה מופלאה ול - Ido Efraty על הנגינה הוירטואוזית. תודה ליעל שהיא מנצחת מדהימה והעמידה מקהלה לתפארת וזה המקום לזכור את מאיה שביט זכרה לברכה שהיתה המנצחת האגדית של העפרוני ושלמדה אותי בתואר הראשון. תודה ענקית למיכל שדאגה שהכל יתקתק בערב המורכב והמרגש הזה וניהלה אותו בנחישות ורגישות ותודה לאנשי כפר