
הנה זה מתחיל. בימים האחרונים התאדו רבים מגברי העולם, וגם לא מעט
נשים, סביב קערות הפיצוחים ומול המסכים בבית, בפאב השכונתי ובכיכרות הערים הגדולות, וצופים בבלם סעודי המושך בחולצתו של חלוץ ארגנטינאי. המונדיאל בקטר, שנערך הפעם בחודשי החורף - כי לך תשחק כדורגל ב-50 מעלות בצל - מתחיל, וכל השאלות, התהיות וחילוקי הדעות לגבי הדרך שבה נבחרה דווקא קטר הקטנה וחסרת כל מסורת של כדורגל, לארח את האירוע האדיר הזה, יישארו בצד ויפנו את מקומם לשחקנים הטובים בעולם. אף פעם לא הייתי חובבת כדורגל גדולה וההבדל בין נבדל ופנדל עדיין לא לגמרי ברור לי, ובכל זאת, קשה לי להתעלם מקולות הצהלה בסלון ביתי ואני מציצה מדי פעם לראות אם איזה חלוץ פורטוגלי חתיך מוריד במקרה את החולצה בסיום המשחק. אבל גם לי, כאוהדת כדורגל עלובה למדי, קשה להתעלם מהעוצמה של מפגש כזה בין עולמות שונים ואם לקשר את זה לתחום עיסוקי - גם מפגש בין שפות. אז כשנכנסתי קצת יותר לעניינים גיליתי במונדיאל כמה נושאים שדווקא כן גירו את סקרנותי, ועליהם כתבתי בפוסט לפני