אייל אנתבי

נחישות, קווים לדמותה

הווייה, מה המילה הזאת מסמלת עבורך?

וַיְסַיְּמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְצַיֵּן אֶת תִּשְׁעָה בְּאָב, וַיִכָּנְסוּ לְשִׁעוּר אָנָטוֹמְיָה, וַיִּלְמְדוּ כִּי גּוּף

הָאָדָם מֻרְכָּב מִרָמָ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים וְשֶׁנִּבְרָאֵהוּ בֶּחֹכְמָה וְיֵשׁ בָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים וְאִם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ נִפְגַּע אוֹ נִגְרַע יִפָּגַע הַגּוּף כֻּלּוֹ. וְיִצָּאוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵהַשִּׁעוּר וְיִסְתַּכְּלוּ אִישׁ בְּנִשְׁמַת רֵעֵהוּ וְיַפְנִימוּ כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף שָׁלֵם בִּזְכוּת כָּל הַחֲלָקִים כֻּלָּם, כָּכָה גַּם אֲנַחְנוּ כְּחֶבְרָה, שְׁלֵמִים כְּשֶׁכָּל הַחֲלָקִים קַיָּמִים וּמִתְקַיְּמִים בְּשֻׁתָּפוּת, בְּעַרְבוּת, בְּאִכְפַּתִּיּוּת וַיִּפְּלוּ אִישׁ עַל כִּתְפֵי חֲבֵרוֹ וְיִבְחֲרוּ לְקַבֵּל וְלֶאֱהֹב

היום ערב תשעה באב, הערב הזה, בתקופת משבר הוא הזדמנות, הזדמנות לשינוי. ערב תשעה

באב מסמל את החורבן האנושי שחווינו, אותו חורבן שנבע מתוך שנאת אדם, אותה שנאה שנוכחת בחיינו ממש בימים אלו, אותה שנאה שמוקצנת מרגע לרגע, ערב תשעה באב הוא הזדמנות לשנות, לא את הדעה שלנו, אלא את הדרך שלנו. הזדמנות לבחור בקבלה, הקשבה, שיח, אהבה, פתיחות, יושר, הזדמנות לבחור להיות יחד. מה שקורה כרגע הוא בסך הסכמה של אנשים להאמין לסיפור שבו מסופר על "הצד השני" שרוצה ברעתי, שאם לא נשבור את הכלים באופן חד צדדי, יקרה פה אסון, שאין יותר פרות קדושות, שאין יותר תקווה ושזה עכשיו או לעולם לא, זה לא משנה אם אתם משתייכים לצד שמגונן מפני דיקטטורה, זה לא משנה עם אתם משתייכים לצד שמייצג את דעת הבוחר, זה לא משנה, כל הסיפורים האלו הם חרטא אחת גדולה, למה אני חושב ככה? כי הסיפורים האלו מביאים עליינו חורבן, חורבן בית, חורבן אנושי. אם רק נהיה מוכנים לעצור לרגע, ליום אחד, נשאל שאלות את עצמנו, האם האמונה שלנו היא אמונה מוחלטת? האם אין אמיתות נוספות? האם הפער באמת כזה גדול? האם התהום באמת כזו עמוקה? אם רק נבחר לעצור לרגע, לשאול באמת, את עצמנו פנימה, אם רק נהיה מוכנים להיות ישרים עם עצמנו ונהיה מוכנים לקבל שיש פה מגוון גדול של אפשרויות וכל מה שצריך הוא שברמה האישית נבחר לפעול אחרת, עם חמלה, אמונה, אמפתיה, ראיית האחר, אם רק נבחר לבוא בטוב, בלי תנאי מקדימים, בלי אם הוא יכבד אני אכבד, בלי התניות, עם אהבה, אז נוכל ליצור שינוי אמיתי שמתחיל בנו פנימה ומהדהד החוצה. אז היום ערב תשעה באב, בבקשה בואו נבחר לקחת פסק זמן של יום אחד, בלי התרסות, בלי דווקא, בלי כח, בלי לחרב, עם תפילה פנימית, עם רצון לבנות. אני קורא לכל מובילי דעת הקהל לקרוא לאחדות, לקרוא לחיבור, זאת

"קל להגיד שאתה אלוף וצודק אבל לצערי אתה פשוט מנותק" זאת התגובה

הראשונה שלו לפוסט של אתמול, כשביקשתי שיבהיר הוא ענה, "לא יודע מאיפה להתחיל, ממכות בכביש, ברחוב, בהפגנה מחסרי בושה בכנסת, בתקשורת, ברחוב שקוראים לאמהות שכולות לעזוב את הארץ מעבריינים שמנהלים בלי בושה את המסחרה על הראש של כולנו איפה אתה חי ???" מסיים ב.... "לא מתמרמר לרגע, פועל במרץ להגן על עצמי לקראת המלחמה" אנחנו מכירים שנים רבות, מאד ואני משוכנע שההערכה האישית היא הדדית ויחד עם זאת, זה משקף את הלך הרוחות בתקופה הנוכחית, מלחמה. אחד הדברים שמתרחשים פה הוא עניין האסקלציה ברצון לנצח, חונכנו על ערך הניצחון, ניצחון בכל מחיר, ניצחון גם במחיר פגיעה באחר, זה נוכח במקומות העבודה עם אמירות כמו, "כדי להתקדם צריך לעבוד עם המרפקים" בזוגיות זה יכול להתבטא באמירה, "איך שתחנכו את בני הזוג שלכם מההתחלה ככה יהיה לכם יותר טוב בהמשך", זה בספורט, בחינוך, בכל מקום, ניצחון בכל מחיר, יאללה מלחמה. מה המחיר? המחיר הוא שבשיל לנצח, מישהו חייב להפסיד. אנשים רוצים להיות בצד המנצח וכדי להשיג את הנצחון הם רוצים לגרום לצד השני להפסיד, גם בדרך כוחנית, פוגענית, משפילה, מתריסה, הנצחון יהיה כשהצד השני יפול על בירכיו ויעיד על תבוסתו. אז אני כאן כדי להאיר שאין דבר כזה ניצחון של צד אחד, כשזה קורה, כל הצדדים מפסידים. אני כאן כדי להאיר שכל צעד שמבטא יותר כוחנות, רק מעמיקה את התהום. אני כאן כדי להאיר שכל התרסה, רק מגדילה את הפער. אני כאן כדי להאיר, אני לא מנותק, אני לא עיוור, אני שפוי ואני בוחר לפעול יום יום לפי סולם הערכים שלי, אני בוחר להיות גשר, אני בוחר להנמיך את הלהבות ולהזכיר שאין פה כזה פער כמו שמנסים לצייר, שרב המשותף על החסר, אני כאן כדי להגיד #חלאסשנאה, רק אהבה מביאה אהבה, בבקשה תחשבו על הדרך שבה אתם מדברים, בבקשה תחשבו האם מה שאתם עומדים לעשות משרת אתכם ואת הסביבה יחד ולא אחד על חשבון השני, יש פערים, תמיד יהיו, אפשר לפתור אותם במלחמה ואז כולנו נצא ממנה חבולים וכואבים לשנים רבות, אפשר לפתור אותה באהבה, בשיח, בהקשבה, בטוב ואז כולנו נרוויח לשנים רבות. מקווה שזה חומר למחשבה ולבחירה של דרך חדשה עבור כולנו, כל

הקפידו להיות בסביבה שמדברת את השפה שמתאימה לכם, לא תוכן זהה, שפה מתאימה. זאת

זכותכם המלאה

וַיַּחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הַשַּׁבָּת, וַיֻסַיְּמוּ אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת, וַיִבְחֻרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשִּׁלּוּשׁ

הַמַּעֲצִים, לְחַיֵּךְ לִשְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים לְפָחוֹת, לְהוֹקִיר תּוֹדָה עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים לְפָחוֹת, לְפַרְגֵּן לִשְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים לְפָחוֹת, וְיַעֲצִימוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְיַדְבִּיקוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בְּאַהֲבַת

וְיִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְיוֹם חָדָשׁ, וְיִבְחֲרוּ לְהוֹדוֹת וּלְהוֹקִיר בִּמְקוֹם לְגַזְ'דֶר וּלְהִתְלוֹנֵן, וְיִבְחֲרוּ לִהְיוֹת

דֶּבֶק בֵּין בְּנֵי הָאָדָם בִּמְקוֹם מְדַלֵּל, וְיִבְחֲרוּ לִרְאוֹת אִישׁ אֶת נִשְׁמַת חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹם לְהִסְתַּכֵּל בְּצָרוּת עַיִן, וְיִבְחֲרוּ

חֹק הַכֹּחַ הַנֶּגְדִּי. הַחֹק קוֹבֵעַ כִּי כַּאֲשֶׁר גּוּף מַפְעִיל כּוֹחַ כָּלְשֶׁהוּ עַל

גּוּף אַחֵר, הַגּוּף הָאַחֵר יַפְעִיל כּוֹחַ הַשָּׁוֶה בְּעָצְמָתוֹ אַךְ מְנֻגָּד בְּכִוּוּנוֹ עַל הַגּוּף הָרִאשׁוֹן. הַפְּעֻלָּה וְהַתְּגוּבָה הֵם שְׁנֵי כּוֹחוֹת שָׁוִים וּמְנֻגָּדִים הַפּוֹעֲלִים עַל שְׁנֵי גּוּפִים שׁוֹנִים ולָכֵן אֵין הֵם יְכוֹלִים לְבַטֵּל זֶה אֶת זֶה אַף עַל פִּי שֶׁסְּכוּמָם הַוָּקָטוֹרִי הוּא אֶפֶס. מוגש כחומר למחשבה, קחו את

"או מי אני בכלל כאן?" שואל בניה ברבי Benaia Barabi וממשיך ואומר

שהוא "אורח בעולם" וש"כלום לא נשאר לנצח", במילים המקסימות הוא מזכיר לנו ש... "אדם הוא אדם הוא אדם ויש בו רוח וגם נשמה, מצד אחד כלום מצד שני עולם, אותו הכדור, אותה האדמה". מתוך התזכורת הזאת אני לוקח לעצמי את עניין הזמניות הפיזית, אנחנו כאן לזמן מוגבל ולא ידוע ואין לנו את הפריבילגיה לבזבז את החיים על שטויות, מעבר לכך, כולנו כאן יחד, כדי להשאר יחד. ככל שנבין זאת מהר יותר ונפעל לאחדות, לשפע, להצלחה משותפת, ככל שנבין שרק ביחד ננצח ושעלינו לעשות את המיטב עבור עצמנו ועבור הסביבה יחד ולא אחד על חשבון השני, ככל שנלמד להקשיב, לשאול, לקבל, להרים, לקדם אחד את השני, ככל שנזכור שאנחנו אחד, ככה יהיה לנו טוב יותר. אז הֲרֵינִי מְקַבֵּל עַל

זוגיות זה יחד. אם מישהו חווה בה בדידות, גם השני חווה אותה. שבת היא

"שנייה, שנייה, שנייה, סליחה שאני מתפרצת, אני חייבת, זה נפל לי בשנייה... כל

בוקר שאני לוקחת את הבת שלי לבית הספר, אני נותנת לה נשיקה ואומרת לה, לא משנה מה אומרים לך, תמיד תזכרי מי את, כמה את מדהימה, כמה את מיוחדת, עכשיו אני קולטת שלעצמי אני לא אומרת את זה, אני נותנת לאחרים להוריד אותי, אני לא מאמינה." בוםםםםם איזה תובנה מטורפת ומשנת תודעה. זאת התובנה של אחת המשתתפות בסיומו של המפגש הראשון בתהליך מאדישות לאהבה אותו התחלנו אתמול. עכשיו..... קשה לי לתאר לכם מה זה עושה בגוף כשאדם בוחר להגיד לעצמו והחוצה, אני לא שבע רצון, אני רוצה לשנות, אני לא יודע איך, והוא מושיט יד פתוחה לעזרה ואז כשהוא מגיע הוא מקבל הארה שכזאת, כמה עוצמה יש ברגע הזה, כמה ענווה, אהבה עצמית, פתח לשינוי, לצמיחה. זה רגע שבו נפתח לו סדק בשריון שלנו ודרכו מתחיל להיכנס אור, נכנס חמצן, נכנסים חיים. אז תודה לך על הארה סופר משמעותית, על האמון, הפתיחות, ההעזה, זה דוגמה פשוטה לאותן נקודות חשוכות אצלנו, אלו שאנחנו נמנעים להגיד בהן, אני לא שבע רצון, מהזוגיות שלי, מהנראות, מהשכר, מההתנהלות בבית, אותן נקודות שבהן אנחנו כבר אדישים לחוסר וכשאני מוכן לשנות אני יכול באמת לעבור #מאדישות_לאהבה אם אתם מזהים את הנקודות שבהן אתם נמנעים מלפעול ואפילו פיתחתם אליהן עור של פיל, אדישות ואתם רוצים ליצור שינוי, אל תתפשרו על עצמכם, פשוט תגיבו פה, בפרטי או בנייד 0526941464 אנחנו נתאם שיחה שתאפשר לכם ליצור את השינוי שאתם

כאב, סבל, יסורים. אני מזהה שאנחנו כל כך עסוקים בדבר הנכון, להיות במקום

הנכון, לעשות את הדבר הנכון, להרגיש את הדבר הנכון, להגיד את הדבר הנכון, אנחנו כל כך עסוקים במה נכון ומה לא נכון, בתיוג הזה של טוב ורע ונראה לי שאנחנו ממש מפספסים פה משהו, בזום של יום חמישי שאלתי את אחת הנשים שאלה פשוטה, האם חווית פעם רעב? אותה תחושה פיזית שכולנו מכירים, ציפיתי לתשובה הפשוטה כן, הרי אין אדם שלא חווה רעב, במקום זה קיבלתי תשובה מגומגמת ומתפלספת על הגדרות, תפיסות וכו' וזה רק חיזק לי את המחשבה שאנחנו מסבכים דברים, שחשוב לנו לדעת, להיות צודקים, להיות בצד הנכון והטוב כשבפועל, לפעמים אנחנו משיגים את ההיפך. כשהתקדמנו טיפה קדימה וענתה שברור שהיא חוותה רעב שאלתי שאלה נוספת, האם להרגיש רעב זה טוב או רע? גם פה התחיל גמגום והתפלספות, למה? כי ישנם דברים שחונכנו לקטלג כטוב וישנם כאלו שמקוטלגים כרע והייי מי רוצה משהו רע? האם יש כזה דבר טוב ורע? פה מתחילה התהייה שלי על כאב וסבל. הרי רעב הוא בסך הכל איתות של הגוף שלי שחסר לו משהו, התפקיד שלי הוא להבין מה החוסר האמיתי ולמלא אותו בדבר הנחוץ. כשאני מבין שכאב הוא סימן, איתות, אני מבין שסבל הוא הסממן הפיזי של הכאב כשאני בוחר להתעלם ממנו. כשעלי הצמח שלנו מצהיבים זה סימן שהצמח צמא, הוא זקוק למים, לדשן, לטיפול, העלים הצהובים מסמלים את הכאב, את החוסר, אם אסתיר את העלים המצהיבים או שרק אתלוש אותם, האם זה יפתור את הכאב? לא, הוא רק יתגבר, הצמח יחווה סבל מההתחממות ההולכת וגוברת עד שינבול לחלוטין. ככה גם אצלנו, כשאנחנו חווים כאב כלשהו, בין אם במערכות היחסים שלנו בחוץ ובין עם במערכות היחסים שלנו בפנים, הכאב הוא סימן ואנחנו רוצים להתייחס אליו, להבין מה הוא אומר, מה הצורך שהוא מעיד עליו ולטפל בצורך בדרך מקדמת ולא לברוח ממנו, כשעצוב לנו וכואב לנו בלב, כשמשעמם לנו, כשאנחנו כועסים, מתוסכלים, יש לנו נטייה לברוח, להסתיר, אנחנו בורחים למחוזות אחרים, בין אם זה עם חומרים משני תודעה ובין אם זה בפעולות מסיחות דעת לרגע, הצורך לא נעלם, הכאב נשאר וכשאני בוחר להתעלם ממנו שוב ושוב ושוב הוא הופך לסבל וליסורים, ברגע שאני מוכן להתבונן, לשאול, לבדוק, לפעול למעני ולמען הצרכים שלי, הכאב הופך לעונג, לשמחה, לאושר. אז אני מזמין אתכם לבדוק איתכם בכל מיני רבדים ומקומות בחיים שלכם, האם יש מקומות שיש בהם רעב? האם אתם מבינים מה הרעב מסמל לכם? האם את מזינים את הצורך במענה המתאים? אני מבין שכשאני מקשיב ונותן מענה מתאים, אני יכול לצמוח מכל רעב. ביום רביעי הקרוב 12/7/23 בשעה 19:00 מתחיל מסע נוסף ויגיעו אליו אנשים רעבים, כל אחד והרעב שלו, אנחנו נזהה מה הוא ואיך אנחנו ממלאים אותו בצורה איכותית ומקדמת. מרגישים את הרעב ורוצים לקבל פרטים? בשמחה רבה, תגיבו פה ואנחנו נתאם לנו שיחה ותקבלו מענה גם על

"תשמע, אחרי הרבה זמן, גרמת לי לחייך, הכנסת אור לחיים" אתמול בערב העברתי את הזום

האחרון לשבוע, זום שעסק באיכות החיים שלנו, על איך אנחנו חווים את עצמנו, על השפעת הסביבה עלינו, על האנרגיה שאנחנו ואיך אפשר ליצור מציאות חדשה דרך מודל העץ. היה מרתק, הייתה מעורבות גבוהה, עלו סימני שאלה וזוויות הסתכלות חדשות, היה רעב, רעב למשהו מאיר וטוב וזה מה שקיבלנו כולנו. אז שוב, תודה רבה ל Dalit Shmuely האמא של עמותת גוונים של סגול - לקידום זכויות חולי פיברומיאלגיה שמאפשרת לי להאיר במרחב שיצרה, תודה לנשים מדהימות שבחרו להיות, להקשיב, לשאול, לעמת, לצמוח, וכשהפידבק הוא הוקרה על יצירת משמעות והכנסת אור, אני יכול רק להניף ידיים ולהודות על הזכות ועל ההשפעה, תודה גם על הפנים המסמיקות שלי כשקיבלתי את ההוקרות והפירגונים. מאחל לכולנו סופשבוע נפלא מלא בכל טוב ושנזכור שלא משנה מה המצב שאנחנו נמצאים עכשיו, הוא רק פרק בחיים ולא החיים כולם וחשוב מכך, אנחנו הסופרים של החיים שלנו ואנחנו יכולים לקבוע

"להציל את המשפחה והזוגיות...." אחת השורות התחתונות של המכתב שלו, מכתב שמסכם תהליך

זוגי שהסתיים. זאת אחת השורות התחתונות שלו ולאט לאט אני מבין שזאת גם השורה התחתונה שלי. הם הגיעו לאחר ארוע בגידה, אחרי שני תהליכי יעוץ זוגי כשהסכם הגירושין מוכן להגשה, הוא ביקש הזדמנות אחרונה, היא הגיעה בתחושות קשות מאד, בכלל לא בטוחה שהיא רוצה לשנות כיוון, היא כבר ראתה את עצמה כגרושה, הוא הגיע סקפטי כתוצאה מנסיון העבר שלהם ובכל זאת, הם בחרו לנסות שוב. אז לא רק שהם ניסו, הם הצליחו בענק, התעמתו עם המציאות, בחנו אמונות רבות, בחרו לשנות, שילבו ידיים והצליחו לשנות כיוון, מפירוק לחיבור. ברשותם אני מצרף את מה שכתבו והקריאו לי אתמול בערב, הגברת כתבה, בהתחלה הגעתי מהוססת עם דעה שלא יצא מהטיפול כלום, חשבתי שזה יהיה יותר טיפול לבעלי מאשר לי, בפגישה הראשונה ישר הופתעתי והבנתי שבעלי התחבר אליך במהירות לעומת מטפלים אחרים שניסו, כנראה שהשפה שלך יותר פשוטה (בקטע טוב). לאט לאט אני מבינה מפגישה לפגישה איך התוצאות של המפגשים משפיעות על הבית ועל היחסים שלי מול בעלי. ממפגש למפגש הבנתי איך אני יכולה להשתפר כלפי עצמי, ראיתי את החיים כשגרה אחת גדולה ולמדתי איך להעריך את הדברים הקטנים, למדתי חמלה ולשים בצד טינה, למדתי לאהוב את עצמי יותר (אם אין אני לי מי לי) למדתי שאם יש משהו מקולקל, צריך לנסות לתקן ולא לזרוק ישר. יש לי דברים יקרי ערך להילחם עליהם תודה על הכל. האדון כתב, פניתי אליך אחרי משבר נישואים עמוק שהיה על סף גירושין.. לא ידעתי לאן זה יוביל אבל הרגשתי שאני צריך למצוא תשובות שהיו בתוכי אך לא ידעתי לנתב אותן למקום הרצוי. הייתי סקפטי לגבי טיפול זוגי אצל מטפלים מאחר וכבר עברתי מספר פעמים טיפול שלא צלח מכל מיני סיבות… אך העיקרי שבהם ולדעתי הכי חשוב בתהליך זה החיבור האישי והחברי עם המטפל עצמו!! וכבר בפגישה הראשונה היה לי איתך קליק טוב, ירדת לפרטי פרטים ושאלת שאלות נכונות וקולעות למצב האישי במטרה להבין איפה הבעיה והאם יש עם מה לעבוד וגרמת לאישתי לבוא לפגישה לפני שהכל מתפרק באופן סופי. הטיפול עצמו לא היה קל ריגשית, ידעת לגעת בכל הנקודות שהיו צריכות טיפול ושיח ולגרום לנו לדבר על כך והכי חשוב, לתת זוית ראייה אחרת שלא היית רואה בעצמך.. כמו שנאמר למטבע יש 2 צדדים ולפעמים צריך מבט ממקום שונה בשביל להבין את הצד השני של המטבע. ידעת להביא פתרונות יצירתיים כשהיה צריך ובצורה הכי מקורית שאפשר! כל פגישה שהייתי איתך בין אם זו פגישה אישית או משותפת.. יצאתי עם חומר למחשבה ותובנות חדשות על מהות הזוגיות והתקשורת הכל כך חשובה שצריכה להיות בין בני זוג. והכי חשוב זה הפשרות שצריך לדעת לעשות במהלך הזוגיות, מבלי לוותר על כל העקרונות של כל אחד או לבטל אחד את השני. הדברים החשובים ביותר שלדעתי כל מטפל חייב להיות איתו הם, סבלנות, תקשורת נכונה, אופטימיות, אמונה, יכולת להעביר את המסר בצורה הכי ברורה שאפשר ובכל היכולות האלו, ניחנת בכשרון המופלא הזה - אייל המגדלאור שמחבר בין שני המינים! אין ביכולתי להגיד כ״כ הרבה תודה לבן אדם אחד ומיוחד שידע להבין אותי בצורה בלתי רגילה וללמד אותי שיעורים לחיים והחשוב מהכל, להציל את המשפחה והזוגיות שלנו. אז תודה גדולה ובאהבה גדולה מאוד שנתת לנו שיעור לחיים וזוגיות מהי.. אוהב מאוד מאוד ובטוח שנשאר עוד בקשר! אז המתנה שלי, השליחות שלי, המהות שלי כמו שרשם היא להציל אנשים, זוגות ומשפחות. אני עושה את זה בגאווה גדולה, בזכות ובתשוקה. גם הזוג הזה הראה שאין אמת אחת מוחלטת וכשיש רצון אפשר לשנות את סוף הסיפור. אם יש לכם אתגר כזה, זוגי או אישי ואתם לא יודעים לחצות אותו לבד, אל תרימו ידיים, אל

כל זום מייצר עניין ויש רצון להקשיב ולשאול, אז לאור הבקשות, מפגש

זום נוסף, יום חמישי, 6.7.23 בשעה 20:00 "מאדישות לאהבה" לעבור מאדישות לאהבה זאת לא סתם התחייבות, זאת ההתחייבות הראשונית ואולי החשובה מכל ההתחייבויות שאדם מתחייב, בעיקר ולפני הכל לעצמו. האם אנחנו חיים באהבה עם עצמנו? האם אנחנו מודעים להשפעת הסביבה על איכות חיינו? מה השינוי שאנחנו באמת רוצים עבור עצמנו? בזום נעבור על השאלות החשובות, אפרט על מודל העץ, ננהל שיחה פתוחה אותן פרטים על תהליך משנה גישה של שישה שבועות שבהם נעבור יחד דרך מספר תחנות חשובות! ב12/7/23 נפתחת קבוצה ערב פרונטאלית בראשון לציון ב10/7/23 נפתחת קבוצת זום רוצים לשמוע עוד? הצטרפו לשידור הפתוח ללא עלות ב 6/7/23 בשעה 20:00 ****התהליך עצמו

"אני רוצה לשקף לך כמה אתה מופלא, השראה." ככה התחילה ההודעה שקיבלתי

במהלך הסופ"ש, היא תפסה אותי לא מוכן, החזירה לי הידהוד בהפתעה. באישורה של ר' (השם המלא חקוק בליבי) אני משתף את המשך ההודעה ובסופה אתן את השנקל שלי, "אתה אפילו לא תמיד יודע כמה אדוות הפוסטים שלך עושים, הפוסט האחרון שלך עורר בי אומץ. כבר תקופה בעבודה שאני מקבלת ריקושטים שאני קשה קצת... קשוחה... לא באיזון... ובזכות הפוסט עצרתי, חשבתי, ניסיתי להבין ואז שיקפתי ושיתפתי לצוות שלי. התגובות היו כל כך תומכות... אוהבות... פתוחות.. עוטפות.. וואו, ים דמעות של אהבה ותודה לך על מי שאתה. מצרפת את הפוסט שלך ואת מה ששלחתי בצוות ביום שישי בעיקבותיו, אוהבת המון." את ההודעה המרגשת והמדהימה אני לא אשתף פה, היא מיועדת לקבוצת אנשים נפלאה אותם היא מובילה בחברה סופר איכותית כמנכ"לית החברה, היא זיהתה משהו על עצמה דרך הפוסט, משהו שהתערער באמונות האישיות שלה, סטיה מהערכים שמתוכם היא פועלת ופעולות לא מדויקות כשהיא משיגה תוצאה הפוכה ממה שהיא רוצה, היא בחרה לעצור, לשקף, לתקשר, לשנות, לצאת לפעולות חדשות. הסיבה שאני משתף היא כי חשוב שנדע שכולנו משפיעים, כל הזמן, על הקרובים לנו ועל רחוקים, על אנשים שאנחנו יודעים ועל כאלו שלא, לפעמים אין לנו מושג ולפעמים מהדהדים לנו ובעיני זה סימן מהיקום שאנחנו מגשימים את עצמנו, אז מה שאני מנסה לומר הוא שקודם כל ולפני הכל, אני מודה על ההידהוד, הדבר השני, מכיוון שאנחנו משפיעים על אנשים, בואו נבחר להיות טובים, לשלוח אדוות טובות ומכבדות, תנו למעשים שלכם להגיע לאן שיגיעו ושישפיעו לטובה, הרי בסופו של דבר אנחנו אוסף של בני אדם שמרכיבים ריקמה אנושית אחת, קהילה אחת, זה בידיים שלנו ליצור סביבה איכותית, זה פשוט עניין

איזה עצבים, אתמול אספתי את אביה וגאיה מבית הספר, תוך כדי הליכה אני

קולט שאני חסר סבלנות, אפילו די רוטן ובווייב נוזף, תחושה מסריחה שכזאת. התקדמתי קדימה קצת יותר מהר והתחלתי לנהל