מירי בליאכר

ההתאוששות מחוויית הלידה היא לא פשוטה. את צריכה להתאושש נפשית, פיזית -

ולטפל בתינוק. לא משנה איזה סוג לידה חווית, את צריכה לעבד את זה, הגוף שלך מוצף הורמונים וכנראה שאין לך המון שעות שינה. לכן ממש ממש - ממש - חשוב לתת מקום לחוויה הנפשית שלך, להיעזר בבן הזוג או מי שמלווה אותך ושהם יאפשרו לך לבכות, להרגיש שזה קשה ולא יעבירו עלייך ביקורת. מותר לך להרגיש איך שאת מרגישה, ושווה לומר את זה אם את מרגישה אחרת - את יכולה לומר שאת צריכה רגע, שמותר לבכות וזה לא

יש דברים שאת כאילו אמורה לדעת. מה זאת אומרת, זה ברור.

את תדעי. אבל איך? בעיקר בלידה ראשונה ולא רק. מותר לך לא לדעת - אנחנו לא חיות בחברה שבטית ויש סיכוי סביר שלא

כל אישה זכאית לבחור איך ואיפה היא רוצה ללדת

לפני שנה דיברנו על אפידורל זה עדיין רלוונטי

לפעמים נשים מתקשרות אליי ואומרות לי - ״אני לא ככ יודעת

מה לשאול״ אז הנה,

כשאני מפרסמת משהו כזה, רועדות לי הביציות קצת

תשפרי את השינה שלך

מי שעוקבת יודעת שאני מנהלת מלחמה אישית נגד תמרים כנשנוש

היי אמהות לעתיד! יש שאלות שתמיייייד עולות (ובמיוחד עכשיו כי אני

לא יודעת אם אתן על זה אבל פסח עוד שניה ויש ממש מעט ימי עבודה רשמיים): אז קודם כל ולפני הכל - החלטות שקשורות להריון, תתייעצי *תמיד* הרופאה שלך. ואחרי שאמרנו את זה - 1. טיול היא דרך מצוינת להוריד הילוך במהלך ההריון. הפסקה משגרת היום-יום יכולה להרים את המוד. פשוט ככה. (תביאי לי טובלרון סתם בשביל הנוסטלגיה) 2. תנועה במהלך ההריון יכולה לעזור להקל על אי הנוחות שמגיעה יד ביד עם להיות בהריון לפעמים. בעיקר כשנעים לכיוון פיצה באיטליה. 3. טיול יכול להיות גם הזדמנות פז לעשות קצת זמן זוגי כיפי עם בן או בת הזוג ולהתכונן. (וגם לנוח. לנוח זה ממש חשוב) אז אם את

כמובן שכולם וכולן מרגישים בנוח - לומר שצרבות זה כי יהיה

לתינוקת מלא שיער, שאת נראת כאילו את יולדת עוד שניה למרות שאת בשבוע 32, להגיד