נורית צדרבוים

חברתי המשוררת Varda Shpin Gross ראתה את הסרטון של הציור הזה

-שנקרא 'דיוקן בשכבות - החצי הגלוי'. ואמרה שהוא לקח אותה והזכיר לה את השיר של ש. שלום 'לא הכל כל כך פשוט'. (אהבתי מאוד את האסוסיאציה והקונוטציה). אז החלטתי ללכת צעד אחד קדימה, משום שמי שמכיר אותי יודע שאחת משיטות המחקר שלי עוסקת במה שנקרא 'טקסטים משוחחים'. לפיכך מצאתי לנכון להעלות את הציור לכאן - יחד עם מילות השיר. וכך הטקסטים ישוחחו, וגם אתם תוכלו להכנס לשיח, כמדברים או כמקשיבים או כצופים - הכל נכון לא הכל כה פשוט / ש. שלום לא הַכּל כּה פָּשׁוּט בְּחַצְרוֹת הַבָּתִּים, מִכָּל הַקּוֹמוֹת חַלּוֹנוֹת נִבָּטִים וּבִדְהִי הַחוֹמוֹת בְּעֵירֹם הַמִּרְצֶפֶת תֵּחָרֵת כָּל שָׁעָה, כָּל שָׁעָה הַחוֹלֶפֶת... לא הַכּל כּה פָּשׁוּט בֵּין כָּתְלֵי חֲדָרִים, יֵשׁ דָּבָר בַּמַּעֲמָד שֶׁל אֲרוֹן הַסְּפָרִים, הַמָּסָךְ הַכָּבֵד וְהַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת כּוֹרְעִים תַּחַת על, תַּחַת נֵטֶל שֶׁל דַּעַת... וּבְכָל הַבָּתִּים מַדְרֵגוֹת אֲפֵלוֹת, שָׁם יוֹרְדִים

המאמר התפרסם ב 'יקום תרבות' והוא מדבר על אירוע השירה שנקרא

מ'דברים שירה' אשר מתקיים

והנה יוצא ה'קול קורא' הבא לאירוע 'מדברים שירה' בגלריה 'על הצוק'. שימו

לב לנושא. אתם

'מוסיפים על האור' - הוא קודם כל ולפני הכל משהו שבאמת

עושים. קבוצה של פעילים, מתנדבים, יוצרים ואנשי רוח חברו יחדיו מתוך רצון לאפשר ליוצרים בעלי מוגבלויות להביא עצמם לידי ביטוי בכתיבה, בשירה. רבות דובר על כך, לא כל שכן על מי שעומדת בראש ומאחורי המפעל המבורך הזה אסתר דגן קניאל. כאן אני רוצה לייחד את הדיבור על הספר, האסופה 'מוסיפים על האור' - 'מן המיצר לתקווה' - אסופת יצירות שנולדה בצל המלחמה, פרי עטם של יוצרים עם מוגבלויות, יוצרים ללא מוגבלויות ולוחמים. אותו הפיקה וערכה אסתר דגן קניאל. אציין רק בקצרה שהספר משקף ומתעד ומנציח פעילות ענפה חיה ואמיתית של מפגשי שירה, אירועי שירה ואמנות ועוד. האסופה עצמה עשירה בדברי הגות, בשירה, ובאמנות. וכאמור, רבים תרמו את חלקם בכישרון רב. החומרים בספר כמו גם היוצרים באים מרקעים תרבותיים, אישיים, וחברתיים מגוונים, וביניהם יוצרים מוכרים מאוד ומוערכים כמו גם אחרים שזו ההזדמנות לקולם היוצר להישמע. בהיותי חברה בוועדת ההיגוי בקבוצה זו היה לי לכבוד לשאת דברי פתיחה בראש הספר, כמו גם על גב הכריכה, ועל כך אייחד את דבריי ברשימה זו. אני שמחה לציין שגם ליצירתי המילולית והחזותית יש ביטוי באסופה זו, אך על כך אדבר ברשימה אחרת. ואלה הם דבריי בפתח הספר "שירה היא האור הרגעי שפורץ כשהגוף החשוך נפגש עם אור התודעה" (וולאס סטיבנס).'מוסיפים על האור' הוא מיזם שזורע אור בחשיכה. מביא תקווה בין הסדקים של תסכול וטרגדיה, מקבץ יוצרים עם מוגבלויות לשיתוף פעולה עם סופרים ומשוררים מכל רחבי הארץ. אסופה מרתקת של כתיבה וחוויה משותפת, תיעוד של עמידה בפני כאב, ושל תקווה שתמיד יש מחר. מוסיפים על האור הוא מסע חיים של קהילה שחברה לה יחדיו להדגיש את חשיבותו של כל קול. השירה כמו האור, מאירה את המרחבים הכהים של הנפש, ומגלה פנים חדשות של המציאות שלעיתים נשארות חבויות בצל. בדומה לאור שמגלה ומחדש, גם השירה היא גשר לתובנות ולקשר. שהרי " החושך לא יכול לגרש חושך, רק אור יכול לעשות זאת. כשם שהשנאה לא יכולה לגרש שנאה, רק אהבה יכולה לעשות זאת " (מרתין לותר קינג). ספר זה הוא הבעת הערכה לכל אלו שלא מוותרים. אלו שממשיכים להאיר גם במקומות הכי חשוכים, ומזמין את כל קוראיו להצטרף ולהוסיף גם הם על האור". אסופה עשירה ומרתקת. ובהזדמנות זו אני רוצה שוב להודות ולהוקיר את מפעלה של אסתר דגן קניאל אשר הפכה את האירוע לתופעה, ועושה ימיה כלילותיה להפקתו, להצלחתו ולהמשכיותו. יישר כוח גדול. כבר נאמר לא אחת 'מעט מין האור דוחה הרבה

לִשְׁתֹּק אוֹ לִדְּבּוֹר... זה השיר שקראתי בערב קריאת שירה בזום ביוזמת

מפעלי 'מוטיב' שהיה בנושא 'שתיקה'. לִשְׁתֹּק אוֹ לִדְּבּוֹר כְּכָל שֶׁיֵּשׁ לִי יוֹתֵר מָה לְהַגִּיד כָּךְ אֲנִי רוֹצָה יוֹתֵר לִשְׁתֹּק. בַּתָּוֶךְ בֵּין אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם נָעָה בֵּין – נָעִים בְּחֹסֶר נַחַת מִתְוַכַּחַת וּמַחְלִיטָה בְּאַנְחַת רְוָחָה שֶׁאֵין בָּהּ מְנוּחָה – כָּכָה: פַּעַם אֶהְיֶה מְדַבֶּרֶת אֲשַׁחְרֵר אֲשַׁדֵּר וּפַעַם אַחֶרֶת אָסַתֵּר לֹא אֲסַפֵּר וְאֶסְגֹּר. כָּךְ תָּמִיד הַכֹּל יִהְיֶה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. כָּךְ לֹא יִהְיֶה נוֹדַע, מָה הוֹצֵאתִי לָאוֹר ומָה נוֹתַר צָפוּן דָּחוּק בִּשְׁבִיל הַזִּכָּרוֹן, מָה כִּזַבְתִּי בִּשְׁבַח פְּאֵר הַמְּלִיצָה, מָה כִּסִּיתִי בְּקֵפֶלי סֵתֶר בְּאֵין הֲצָצָה, לֹא יֶדַע אָדָם טִפֵּשׁ כְּחָכָם אֶל נָכוֹן מָתַי הֵצַצְתִּי, מָתַי קָרַצְתִּי וּמָה יָצָא מִן הָאָרוֹן. כָּךְ אֲנִי נָעָה תַּדִּיר בֵּין לִשְׁתֹּק אוֹ לִדְּבּוֹר לָרוּץ לָצוּץ אוֹ לַעֲצֹר, לִזְרֹעַ אוֹ לִקְצֹר לִשְׁתֹּל אוֹ לִקְמוֹל, הַמָּחָר לְאֶתְמוֹל, וּבֵין הָרֶגַע הַנָּדִיר שֶׁכָּל זֹאת נֶחְתָּם בְּמֶלֶל הַשִּׁיר. ©נורית יעקבס צדרבוים – יוני

".....עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן, לצייר ולקשקש....." * הציור

משנת

בו - עז בו - עז הָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת בְּשׂוֹרוֹת אִיּוֹב הַלֵּב דּוֹאֵב מַמְשִׁיךְ לִכְאֹב הָעֵינַיִם

דּוֹמְעוֹת, הַמֹּחַ אוֹרֵג דְּאָגוֹת. הָרַגְלַיִם נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי כְּבֵדָה בָּרוּחַ הַיָּדַיִם עוֹבְדוֹת - לֹא יוֹדְעוֹת לָנוּחַ הֵן בְּשֶׁלָּהֶן מִתְלַכְלְכוֹת מִצֶּבַע וְחֹמֶר זֶה לַהֵן הָאוֹמֵר. וַאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת יָעֵל וְלַהֲרֹג אֶת סִיסְרָא לָשֶׁבֶת תַּחַת הַתֹּמֶר וְלִהְיוֹת דְּבוֹרָה. אֵבְרֵי גּוּפִי פּוֹנִים לְכָל עֵבֶר נָע וְזָז וַאֲנִי אוֹסֶפֶת וּמְלַקֶּטֶת בַּלָּאט לְלֹא לֵאוּת חוֹשֶׁבֶת אוּלַי אֶהְיֶה קְצָת רוּת וְאָז יָבוֹא בּוֹ – עַז.......................... ©נורית יעקבס צדרבוים – אוגוסט 2024 הציור 'מדבורה הנביעה' - מתוך

'יוצאות מהארון' זה שם העבודה שלי שמוצגת בימים אלה בהיכל התרבות

בנתניה בתערוכה 'דלת אחת' - אוצרת Nomi Kroch. איך הן יצאו מהארון? אלה הדלתות שהיו פעם דלתות של ארון בחדר שינה. מאחר שהן כבר לא משמשות בתפקידן ההוא, הן למעשה פיזית יצאו מהארון. אבל ברור שכשאני משתמשת בביטוי הזה, אני מדברת בגדול על אלה שיצאו מהארון, ועל התופעה בכלל. לא שאני מביעה דעה, אני פשוט מציינת זאת, והצופה יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה. עבודה זו היא חלק מתוך מיצב גדול שהיה גם תערוכת זוטא שנקרא 'דפוס התנהגות' (2019). אלה הדפסים של חיתוך לינוליאום, אותם אני מדפיסה על סדינים לבנים (ישנים), עליהם מתרוצצים קווים עדינים דקים שנעשו באמצעות מכונת תפירה. הסדינים המודפסים האלה עוטפים של דלתות של ארון בגדים ישן, שהיה בחדר שינה כל שהוא. ולסכום, הרבה דברים קורים מאחורי דלתות סגורות. ולכן, אפשר לקרוא לעבודה הזאת גם 'סודות מחדר שינה'. וכך עבודות שהיו חלק ממיצב שלם שכאמור נקרא 'דפוס התנהגות' -

מתוך התערוכה 'ידיים מספרות' שם העבודה 'ידי זהב'

התערוכה נקראת 'ידיים מספרות' במפגש הזה כאן ביני ובין חברתי המשוררת האקטיביסטית

שוש Shoshana Vegh ראיתי את הידיים כ - 'ידיים מברכות'. הצטלמנו ליד גוף העבודות שלי (עוד אכתוב עליהן בנפרד), החזקנו ידיים, וברכתי אותה לבריאות איתנה ולהצלחה מלאה במסע הלא פשוט שעומד לפניה. חיברתי

זה שירי שהופיע בכתב העת 'קול, שירה' בנושא - מלחמה

מה שאומר שהמוזות כבר מזמן לא שותקות

בתערוכה הזאת אני מציגה וידאו ארט שם היצירה - 'וקרא זה

אל זה

זה קורה הערב, ואני אהיה שם ואקשיב ואקרא ואראה.