שרית גרשמן

אחד הדברים שעושים לי הכי טוב, הוא להתקרקע. ללכת יחפה על האדמה. רגע

לפני שחוזרים

זמן לעצמי. אחד הדברים שאימצתי בשנים האחרונות, הוא לפנות לעצמי שעתיים בשבוע,

לצאת לטבע, ורק להיות. לשמוע פודקאסט מעניין, לקרוא ספר, או אפילו רק לשבת בלי לעשות יותר מדי, לבהות ולהתמלא. זה לא קל לארגן את הזמן הזה, בלחץ היומיום כשהימים מתחילים מוקדם בבוקר ומסתיימים לפעמים קרוב לחצות, כשמשימה רודפת משימה, ועדיין, גם כשהראש מתנגד ומזכיר כמה משימות מחכות לי, משתיקה אותו ואומרת לו שהכל בסדר, עכשיו גם לרגש מגיע להתמלא. ממליצה בחום, לפנות לכם שעתיים ביומן ולקבוע פגישה

יש לי וידוי. הייתי בדיכאון אחרי לידה. קצת אחרי שעומר נולד, אבל בעיקר

אחרי הלידה של נטע. דכאון כזה שדאגתי להסתיר טוב טוב מכולם. אני זוכרת ימים שלמים שהילדים שיחקו לידי ואני במיטה ולא יודעת איך קמה ומתחילה לתפקד. כמה אימהות כאלו מסתובבות בינינו? כמה נשים אנחנו מפספסים, שזקוקות ליד מושטת שתעזור להן? אם את אמא טרייה שזקוקה לאוזן קשבת, אני כאן, במרחק טלפון,

כל כך הרבה זמן לא כתבתי כאן. כל כך הרבה זמן שרציתי

לצאת לדרך. אבל עם כל צעד קדימה שעשיתי, חזרתי עשרה אחורה. ואז הרפיתי. הייתי זקוקה לזמן ההשתבללות הזה. רגע להיות. רגע להבין. רגע להרגיש. ועכשיו הגיע הזמן. הגיע הזמן לצאת לדרך. החלטתי לשים ממש לרגע בצד את קבוצות ההעצמה לילדים שאני חולמת לעשות, הרעיונות שלי זקוקים לעוד זמן התגבשות ולבישת הצורה המדויקת להם, בינתיים ממשיכה ללוות אימהות בשנות ההורות הראשונות. בין אם ליווי בחודש הראשון שלאחר הלידה, או בין בשנים הראשונות, עם כל האתגרים שהן מביאות. אני יודעת כמה קשה התקופה הזו. חוויתי אותה בעצמי, וגם ליוויתי לא מעט אימהות בשנים בהן היה לי גן. אני כאן עבורכן, נשים יקרות, שזקוקות למישהי שתראה גם אותכן לרגע, תשאל איך אתן באמת מרגישות, שתעזור לכן לעצור לרגע, לנשום,

בין סיום מפגש עם מודרכת, ועד לאיסוף הילדים מבית הספר, קפצתי

לפארק הלאומי. כמה דקות של נשימות,

אומרים שילדים ובעלי חיים תמיד גונבים את תשומת הלב. עבורי, הם לא

גונבים את תשומת הלב. גם אלו וגם אלו קיבלו את הלב שלי כולו. כשהייתי בכיתה ד', שאלה אותי המורה לאנגלית מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, ועניתי ישר "גננת". כבר אז היה לי ברור שעבודה עם ילדים היא הייעוד שלי בחיים. אז לאחר 8 שנים בהן היה לי גן אנתרופוסופי קסום משלי, הגיע הזמן להמשיך הלאה, ובימים אלו אני יוצאת לדרך חדשה, כמלווה לילדים (וגם לאמהות) בדרך הטרילותרפיה המופלאה, שהביא לנו זן מאסטר ניסים

מתי בפעם האחרונה עצרתם הכל ונשמתם? פשוט לקחתם נשימה עמוקה עמוקה,

כזו עם כל הלב, הריאות והבטן? מחקרים מראים שקיים קשר ישיר בין נשימה רדודה ולחץ נפשי. כאשר הנשימה היא עמוקה ומודעת, הגוף נרגע כמעט מיידית. גם בהיבט הפיזי - הנשימות העמוקות מגדילות משמעותית את כמות החמצן הנכנס לגוף ולכל האיברים שבו, אשר ניזונים מאספקת חמצן, וכשזו נפגמת, גם האיבר נפגע. אם לא התנסיתם בכך, ממליצה בחום לקחת לעצמכם רגע של שקט, לעצום עיניים ולנשום 5 נשימות עמוקות. דמיינו שהבטן שלכם היא בלון, נשמו לאט לאט דרך האף ומלאו את כל הבלון באוויר. החזיקו לשניה ושחררו את האויר דרך הפה. מומלץ כמובן בשילוב הרחה של שמנים אתריים, אבל גם אם אין לכם, פשוט נסו ותרגישו איך הגוף נרגע כמעט במיידית. נסו לעשות זאת 3 פעמים ביום במשך מספר

הבת שלי (בת דקה ל 8 :-) ) ואני, מאוד אוהבות

לטפח את גן הירק במרפסת שלנו. יש לנו כבר שלל צמחי מרפא, צמחי תבלין, והמון סוגי ירקות. כמה שמחנו לפגוש במשתלה שני סוגים של שיחי אוכמניות ושיח פטל אחד, מזנים

איזה כיף שאתם כאן, ברוכים הבאים :-)