תאיר זווצניק

במביתא, במביתא... מה זה? זה מקום במזכרת בתיה שכולו מיועד להורים

וקטנטנים. מקום שהמטרה שלו היא להיות יחד בתקופה הזאת, ללמוד, לחוות, לייצר חברויות חדשות לקטנטנים ובאופן טבעי גם להורים ובעיקר להרגיש עטופים בתקופה המאושרת ובו

אמא בחופשת לידה או עם קטנטנים לא במסגרות- בואי. פשוט בואי לבוקר עם חברים

לילדים וחברות לך. לבוקר של שינוי ורענון אווירה. לבוקר של המון משחקים ופעילויות. לבוקר של מוזיקה. לבוקר של מקום לפרוק ולקשקש. "גן עם אמא-אבא" ימי

יום הבוחר בשיא הכנות, אין לי מושג מה הולך בעולם הפוליטיקה. יודעת

ככה בכללי מי בא לי פחות בטוב ומי סביר. לא מעבר לזה.. אז חשבתי פשוט לתת לבת השלוש שלי לבחור, שתקח איזה פתק שבא לה בטוב באותו רגע ותשים בקלפי וככה גם תושיע אותי מהסיטואציה שאני כל כך לא אוהבת להיות בה של לקבל החלטות בלי שבאמת יש לי דעה או הבנה. למה זה יכול להיות דומה? למליון הפעמים שאנחנו שואלים את הילדים שלנו "מה את/ה רוצה?" ונותנים להם לבחור דברים שלא בטוח שהם כל כך מודעים להשלכות שלהם ושהתשובה שלהם, כיאה לילדים היא מאוד נחושה אבל לכאן ועכשיו, או לחילופין להעמיד אותם במצב שמצפים לתשובה מהם כשהם

כל ההריון שאלו אותך איך את מרגישה. ילדת ועכשיו הרבה פעמים קצת

שוכחים לשאול אותך איך את מרגישה, שואלים הרבה על התינוק אבל תכלס... כנראה שגם את שוכחת לפעמים לעצור ולשאול את עצמך- איך את? אנחנו מזמינות אותך להפנינג אמהות ותינוקות שכולו מוקדש לך! וכן גם לבייבי, כי אי אפשר אחרת. אבל בעיקר לך! להכיר אמהות נוספות, ארוחת בוקר מפנקת, טיפולי הילינג, שיעור תנועה ומוזיקה לקטנטנים ועוד המון

אחרי החגים שמח! היתה תקופה רווית משפחה, עשייה, ארוחות. והופ! חזרה לשגרה! כולם חוזרים

לשגרה והיולדת נשארת בבית. אז יש יותר שקט עם התינוק, יותר זמן לבד איתו, אולי יותר בנחת אבל ברגע שהפרטנר חוזר לעבודה ואולי גם ילדים נוספים חוזרים למסגרות, מי שנשארת בבית עם הבייבי עלולה להרגיש עכשיו קצת בדידות וקושי. ההמלצה שלי, כבר מהיום בני לעצמך ולבייבי שלך שגרה! כמה טיפים לשגרה: *אם את יודעת את טווח הזמנים בהם תינוקך מתעורר, נסי לקום חצי שעה לפניו (כן, כן, גם אם היה לילה סיוט), התקלחי, התלבשי, הסתרקי והתאפרי ממש כאילו את יוצאת לעבודה ושבי לשתות את משקה הבוקר שלך. סיימת את כל זה ותינוקך עוד ישן, את יכולה לחזור לנמנם איתו או לעשות רגע מה שבא לך. *אם אינך יודעת מתי התינוק מתעורר או שאת יודעת שברגע שאת תקומי אז גם הוא- השארי לישון עד התעוררות טבעית שלו. לאחר שהתעורר וענית על צרכיו הבסיסיים. שימי מוזיקה *שאת* אוהבת, רקדי קצת עם הבייבי. לאחר מכן, עשי את כל מה שבסעיף הקודם. במקלחת- שימי את הבייבי איתך בשירותים בטרמפולינה ותוכלי בינתיים לדבר ולהצחיק אותו. כשאת מתלבשת ומתארגנת אפשר קצת זמן בטן לידך. *שחקו יחד על משטח הפעילות- גם כאן, עם מוזיקה שנעימה *לך* ברקע. תוכלי לשלב במשחק חוויות חושיות. * צאו לטיול רגלי עם העגלה. *במידה ותינוקך נרדם בעגלה- חזרי הביתה. הקדישי חצי שעה ברמת הסטופר למטלות הבית. *אם התינוק עוד ישן- נוחי לידו/ קראי ספר/ התקשרי לחברה *לאחר שהתעורר- זמן משטח פעילות *ברגע שאת מרגישה שהבייבי רוצה יותר ידיים ופחות משטח- שלבי אותו

מתרגשת לספר שהפעילות בבמביתא חוזרת לפעילות מלאה!! כבר שבוע הבא נפתחות סדנאות

אז למה אני מתרגשת מלהפעיל גן עם אמא בבמביתא? כי זה לראות

איך האמהות מתחברות אחת לשנייה. זה לראות איך אמא מגיעה בבוקר עייפה ותוך כמה רגעים מתעוררת ו"נטענת" בגלל האנרגיות של להיות בחברה טובה. זה לראות את התינוקות מגלים סקרנות בכל דבר

עניין של זמן אני נעה עם עצמי מלא בציר הזמן המוח שלי רץ

אחורה וקדימה מהר יותר מהיכולת שלי לשלוט בזה, ועושה בחירות מה לעשות עם ההווה- איזה הווה לנצור ולמקם בציר העבר ואיזה למחוק. הוא פחות טוב בלמקם את ההווה בציר העתיד. התופעת לוואי של זה, היא סטרס ונסיונות אבסורדים להחזיק את הזמן שלא יזוז. באמהות הראשונית שלי התופעה הזאת איבדה כל פרופורציה. הזמן הפך להיות המצפון שלי, הייסורי מצפון שלי, המכתיב את הפעולות הבסיסיות שלי- כי אם אשטוף כלים ולא אסתכל על הבת שלי, אולי פתאום היא תיעמד פעם ראשונה ואז אפספס את זה כי הסתכלתי על הכיור במקום עליה ומי יחזיר לי את הרגע הזה?? ואם אצא קצת להתאוורר אז אפסיד זמן איתה... שיגעון מוחלט. אבל

תקשורת, המפתח להכל היכולת להקשיב, להפנים ואז להגיב. יש המון סדנאות וכלים לאנשים מבוגרים

כדי לשפר את התקשורת. אבל בואו, לשנות הרגלים בגילנו זה עסק לא פשוט. יש לנו אפשרות לגדל דור עם יכולות תקשורות הרבה יותר גבוהות ואז העולם יהיה טוב יותר. אז איך נעשה? נתחיל להנחיל להם מיומנויות תקשורת מגיל 0! בשלב הראשוני, לא ניתן לתינוק אוכל כי עברו 3 שעות- נחכה לבכי ואז ניתן. למה? כי ככה הוא מבקש וככה האמא מקשיבה לבקשה ומגיבה. נשכב מולם על המשטח ונשוחח. נדבר ונקשיב. בסדנאות ליווי התפתחותי שלי אני מראה משחק ממש נחמד "שפת הג'יבריש"- בהתחלה סתם מדברים עם התינוק והוא בד"כ לא מקשיב. אח"כ מדברים עם המון מימיקות וטונים שונים ובד"כ הם צוחקים☺️ ו...חשוב, חשוב, חשוב! לעצור!! כשאנחנו מדברים, שרים, מלטפים, תמיד לעשות עצירות! זה הזמן של התינוק להגיב. וזה הזמן שלנו להיות רגע בשקט, להתבונן ולהגיב שוב בהתאם. תקשורת... מה עוד? תמיד ובכל גיל, כשמדברים עם הילדים שלנו להסתכל להם בעיניים ולנסות לרדת לגובה שלהם. ובגיל שהם מתחילים לדבר ולוקח להם קצת זמן לשלוף מילה, נחכה. לא נשלים אותם, לא נקטע. ניתן להם להתבטא בקצב שלהם ובדרך שלהם. המילים יוצרות חשיבה, החשיבה יוצאת במילים והשתיקה מאפשרת הקשבה פעילה

מסתכלת על ה"יש". בתקופה האחרונה, אחרי כמה שנים שהייתי עסוקה רק בלהיות אמא וטיפה

שכחתי מי באמת אני, חזרתי. אני לומדת, מקימה עסק, כל פעם פותחת סדנא חדשה, רוקדת בפרוייקט באקדמיה, ורוקדת בסטודיו, יש הופעות באופק (ועוד הופעה ממש מחר!) התחלתי לעבוד בליווי התפתחותי עם ילדים עם צרכים מיוחדים, חזרתי להדריך זומבה אחרי הרבה שנים. וכמעט הכל אני עושה לא 100%. וכמעט הכל אני עושה בערך. אני לא מספיק משווקת את העסק ואני לא זוכרת ריקודים ואני מבולגנת בניהול עסק ובניהול זמן וכבר חודש שלא המצאתי ריקוד חדש לזומבה. הסתובבתי הרבה זמן עם תחושה שעושה הכל ועושה הכל לא טוב. והסתכלתי בעיקר על ה"אין". ואז, בטעות, הסתכלתי על ה"כן" ועל ה"יש". ואז גם עשיתי את הקישור. הגיוני שהתפיסה בעבודה שלי, משפיעה על התפיסה בחיים האישיים שלי. הכן והיש זה המפתח מבחינתי בליווי ההתפתחותי. מה התינוק כן עושה. "הוא לא זוחל", אומרת לי האמא- אבל הוא כן נעמד על שש, וכן יש לו מוטיבאציה, וכן הוא שולח יד.

מגע❤️ אנחנו כל היום נוגעים בתינוקות שלנו. כשמרימים אותם, מאכילים, מחליפים טיטול, מקלחים.

וגם... סתם כשפשוט רוצים לנשנש את המתוקים האלו. מגיעות אליי אמהות לסדנאות. שנוגעות בילדיהן, הכי באהבה והכי בעדינות. והן כבר יודעות בעל פה מה אני

אז אחרי הרבה פניות "מה עם חוג לגילאי שנתיים??" אני מתרגשת לספר

יש כמה רגעים בשנה שאנחנו אומרים בהם "אחרי..." אחרי החגים אחרי החופש הגדול אחרי

החורף/ כשהימים יתחממו... אחרי הגל קורונה אחרי פסח... לא ברור לי למה. אולי זה מהמקום האשלייתי שאנחנו אדוניי הזמן והוא מחכה לנו. אולי בגלל המקום האשלייתי שאנחנו נצחיים. אולי בגלל המקום האשלייתי ש"אחרי" יהיה יותר טוב ומתאים. אולי בגלל דפוס הדחיינות הטבעי. אני מלכת "האחרי"! חוץ מבתחום אחד. האמהות. מסיבה מאוד פשוטה, שאין אחרי. הילדים גדלים. ומהר. מאוד. ועכשיו זה אחרי פסח, והימים התחממו, והגל קורונה או שמאחורינו או שהפך לשגרתנו אז בינתיים, לי לפחות,

נכנסתי אתמול למכולת והיתה שם אמא עם תינוק שנראה שהגיע לעולם

לפני בערך חודש... חיכיתי מאחוריה כדי לשלם. התינוק בכה והיא הסתרבלה בין שליפת הארנק, לשמיכה של התינוק, לתינוק עצמו שלא מפסיק לבכות, למוצץ שהיא שמה לו בפה והוא לא ממש תופס. נראה לי בעיקר הסתרבלה בתוך המצב הרגשי של עצמה באותו רגע. עם קצת חשש, הצעתי לה שתגיד לי מה היא צריכה מהתיק. היא הסתכלה עליי לרגע אחד ואז אמרה "קחי" והעבירה אליי את "החבילה" החיה העטופה בשמיכה. ואז היא שילמה. ואז היא אמרה לי "יוו איך אצלך הוא ככה נרגע?? אצלי הוא רק בוכה!" יצאנו מהמכולת, החזרתי לה את המתוק עם השמיכה והוא ישר התחיל לבכות שוב. נתתי לה כמה טיפים קטנים, ככה על הדרך באמצע הרחוב. ופתאום הפנים שלה נצבעו באור אחר, אור זוהר והיא אמרה לי "יווו זה עובד כמו קסם!" מהם הטיפים??? טיפ ראשון: מת"ק- מגע, תנועה, קול. אפשר לנוע, אפשר לרקוד, לטפוח עליו, לשיר לו, ללחוש לו באוזן, להשמיע קול מונוטוני וכו.... עוד לפני שמנסים מוצץ או אוכל לתת מגע, תנועה וקול שאלו הן חוויות רחמיות שמוכרות לתינוק ונותנות לו תחושת בטחון! אחרי שניסינו מת"ק, אם הבכי לא פוסק יהיה יותר קל לאתר מה באמת מפריע לתינוק כרגע. השימוש במוצץ/אוכל יכול להביא להרגעה אבל עלול לטשטש את ההבנה של מה באמת הצורך של התינוק כרגע, ולכן אותה הרגעה גם תהיה מאוד רגעית. טיפ שני: אמא- לנשום, לשים לב למנח של הגוף שלך, שהכתפיים משוחררות ואין מתח בגוף. ואם את בתוך מערבולת רגשית באותו רגע, זה ממש בסדר וזה גם ממש בסדר לתת למישהו אחר רגע את התינוק. לתינוק קל יותר להרגע על אמא רגועה :) טיפ שלישי: בכי זה מעולה!! זה אומר שהתינוק מתקשר איתנו! כדי להגיע למצב של רגיעה, מבחינה פיזיולוגית חשוב לתת לדמעות ולבכי לצאת עד הסוף ולכן לא ננסה שהם יפסיקו לבכות, אלא נכיל אותם במקום הזה עד

עיסוי תינוקות יכול להיות כל מגע עמוק שיינתן לתינוק. כל מגע עמוק

זה טוב. אבל! לא כל מגע עמוק דווקא יעזור לגזים או לעצירות או לצינון או לכל מיני מערכות בגוף. מזמינה אמהות לתינוקות בגילאי 6 שבועות עד זחילה לבוא ללמוד איך להפוך את המגע בתינוק לכלי תקשורת איתו ואיך לסייע להתפתחות המערכות השונות שלו דרך מגע

פותחת סדנאות ליווי התפתחותי חדשות! והפעם גם בשעות אחה"צ לטובת אמהות שחזרו/חוזרות

"במביתא"- בית פעילות לכל המשפחה! מאיפה בכלל זה הגיע? נלך כמה שנים אחורה... בחורה

משוחררת מהצבא שעושה כמה קורסים בוינגייט ומתחילה לחסוך כסף לדרום אמריקה משיעורי זומבה ועיצוב גוף. אותה בחורה קצת גדלה וסיימה תואר במחול. נכנסת לעשות סטאז' בהוראה בבית ספר לפגועות נפש. פרופורציות. נכנסת להריון. עוברת הפלה. חרדה. שוב בהריון. חרדה. הגוף כואב, הלחץ גדול והבדידות- תהומית. יושבת בתור לרופא נשים, שוב. חרדה. חדר המתנה. הרבה נשים נוספות בהריון סביבה. לכולן קצת כואב ולכולן פרצוף קצת בודד. מעבירה את הזמן בפלאפון בחיפוש אחר פעילות גופנית לאישה בהריון. אין. יש- השעה לא מתאימה. משהו אחר? אין. צריך שיהיה יותר, אני אלמד את זה. נכנסת לרופא, הכל טוב! מנח עכוז. קיסרי. כואב. עייף. עדיין בודד. שמח, עצוב. הגיע הזמן ללמוד. פעילות גופנית לנשים בהריון ואחרי לידה. אבל מה עם התינוקות שנולדים? לומדת. עיסוי תינוקות ליווי התפתחותי מעבירה סדנאות. אבל צריך יותר מזה. היולדת צריכה בית, מרחב, קהילה- בטחון, חברה, תעסוקה. אבל מה איתם כשהם קצת גדלים? אחרי שהיו חלק מאיתנו, טיפה גדלו, הלכו לגן ונגמר איתם הזמן. צריך קצת גם זמן איכות משותף שידגיש את הביחד אחרי הגן. "במביתא" נולד! מקום שייאפשר ליולדת להכיר עוד חברות, להרגיש שהיא שייכת לאנשהו (ממש כמו בשבטים של פעם), לקבל בטחון וכלים להתנהלות ומשחק עם התינוק ולשמור על תחושת חיוניות ומצב רוח טוב- תחושה חמקמקה בתקופה הזאת. נגמרה חופשת לידה, התינוקות/ילדים הולכים לגן אבל הצורך לבלות איתם בחוויות מעניינות ומעשירות

התקופה שאחרי הלידה היא הרבה פעמים תקופה קצת בודדה, כזאת שהמצב רוח

נע בגלים. שמשנה את כל המאזן האישי, זוגי ומשפחתי. זה זמן שפעילות עם התינוק, לצאת מהבית, ולפגוש עוד אמהות באותו המצב יכולה לשנות פלאים את החוויה- להעלות את המצב רוח והאנרגיה, את הבטחון בהורות, את הדימוי העצמי והחיוניות וכמובן את הדיאדה עם התינוק. בדיוק בשביל זה הוקמה "במביתא"! לתת

שלחה לי את הסרטון הזה אמא ואמרה לי "מה את אומרת,

בת חצי שנה

חדש במזכרת בתיה!!! זומבה מנשאים! את- חוזרת לגזרה, חוזרת לכושר ומעלה את המצב

רוח! תינוקי- חווה תנועה וערסול כמו ברחם,

מלחמת העולם! בין פיזיותרפיה התפתחותית לליווי התפתחותי! בתקופה האחרונה יש הרבה קולות של

התנגשות בין הפיזיותרפיה ההתפתחותית לליווי התפתחותי. בואו נעשה סדר!! מדובר בשני תחומים שונים שנותנים מענה לצרכים שונים. ליווי להתפתחות תינוקות כשמו כן הוא, נותן מענה להורה כיצד לייצר עבור התינוק סביבה שתשרת את ההתפתחות של התינוק. כלים כיצד לייצר גירויים מתאימים ובעצם איך לשחק עם התינוק משחקים שמשרתים את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא בהיבט הפיזי והרגשי. מדובר בתינוקות עם התפתחות תקינה! פיזיותרפיסטים התפתחותיים, נותנים מענה כאשר יש עיכוב/אבחנה כלשהי. מלווים התפתחותיים בעלי נסיון יכולים לזהות לקויות מסויימות ולתת להם מענה דרך משחקים וגירויים שונים, אך אין להם את הסמכות לאבחן את הבעיה ובמקרים כאלו הם יציעו משחקים מסויימים לצד המלצה לפנות למכון להתפתחות הילד. אפשרי גם מצב הפוך- שהורה יגיע לליווי התפתחותי כבר עם אבחנה ואחרי מפגש עם פיזיותרפיסט התפתחותי על מנת לקבל עוד כלים וראייה נוספת על הדבר. אז... אם התינוק שלך לא זוחל, כל עוד זה בטווח הנורמה בגיל- אין בעיה, עם משחקים מתאימים זה יקרה :) אם הוא חרג מהנורמה (גם טווח חריגה מסויימת) נתייעץ עם גורם מוסמך. אם נאמר שהכל תקין, מלווה התפתחותית תוכל לראות איזה מרכיב בהתפתחות צריך עוד קצת גירוי וחיזוק ותוכל להתאים לך משחקים לכך. מתלבטת

תינוק בפוף- כן או לא?! אתמול בסדנת ליווי התפתחותי אמא אחת שאלה

אותי "כמה זמן זה בסדר שהתינוק יהיה בפוף?" אז בואו נבין קודם את משמעות הפוף... תינוק שהה ברחם 9 חודשים, והוא היה עטוף, מעורסל ובמנח כפיפה. בחודשים הראשונים לחייו נרצה לתת לו כמה שיותר חוויות רחמיות, כלומר, חוויות שהן כבר מוכרות לו. כי הרי התינוק, בדיוק כמונו, מרגיש רגוע ובטוח במצבים שמוכרים לו. הפוף בעצם מאפשר את כל זה! התינוק מונח שם בתנוחת ערסול המייצרת את הכפיפה הפיזיולוגית שכל כך חשובה להמשך ההתפתחות המוטורית שלו. הוא עוטף את התינוק ומדמה חוויה רחמית! שילוב תנוחת הערסול והתחושה שהתינוק עטוף מאפשרת לו להרפות את השרירים ולהיות נינוח. לכן... תרגישו חופשי לשים את תינוקכם בפוף! הניחו אותו במרכז הפוף, ידיים אוחזות מאחורי האגן וככה נחפון אותו פנימה ונאפשר לו להיות בפנים במנח הרצוי. אפשר ומומלץ לשים אותם